תקציב המדינה בצל מלחמת שמחת תורה

חשבון נפש תקציבי
אדוני היו”ר, כנסת נכבדה
אנחנו עומדים בפתח הדיונים על תקציב המדינה בצל מלחמת שמחת תורה.
אולי גם ביחס לתקציב, הגיע הזמן שכחברה נעשה סוג של חשבון נפש.
כואב לומר, אבל כחברה שקענו כולנו בעשרות השנים האחרונות בחומרנות יתירה. עסקנו ללא הרף בניסיונות להעלות עוד ועוד את רמת החיים הכלכלית, קפצנו על כל הזדמנות לנסוע לחו”ל, הרחק ממציאות החיים המסובכת שלנו במזרח התיכון, דמיינו כאילו אנחנו עוד עם ככל העמים, התאמצנו להסיח את הדעת מהזהות שלנו בעזרת פסטיבלים ומסיבות.
שיפור רמת החיים זה חשוב, אבל לאן כל זה הוביל אותנו?
כאשר המטרה הלאומית הבלעדית היא שיפור רמת החיים, מאוד מפתה לדמיין כאילו גם אויבינו מחפשים בסך הכל את אותה רווחה ורמת חיים משופרת.
כשזה המצב, אפשר להפקיר את ביטחוננו בהסכם אוסלו ובהתנתקות בידי אויבים מרים ואכזריים, שלרגע לא זנחו את תכניותיהם להרוג בנו ולגרש אותנו מארצנו.
כשזה המצב, אפשר לקצץ עוד ועוד בתקציבי הביטחון, לסגור יחידות וטייסות, לצמצם אימונים ולהקטין את כמות הטנקים לטובת רווחה כלכלית והעלאת רמת החיים, עד שזה מתפוצץ בפנים.
אבל כשאנחנו שוקעים בכזאת חומרנות, מתברר פתאום באימה, שהמקלט, שחשבנו שהוא מאוד בטוח, איננו בטוח כלל, ואפשר לחדור אליו דרך כל שכבות ההגנה.
כשאנחנו מתמסרים להזיות מבית מדרשו של שמעון פרס על עזה שתהפוך לסינגפור ועל המזרח התיכון שהולך והופך לשווייץ, אנחנו מתעוררים בבעתה ומגלים, את מה שהיה ידוע כל הזמן למי שלא סימא את עיניו והחשיך את מוחו, שאנחנו חיים בתוך ג’ונגל אכזרי, כשמסביבנו פראי אדם, צמאי דם, שמתעלים אפילו על הנאצים באכזריותם.
הגיע הזמן לחזור להיות חברה ערכית.
חברה שמחוברת עמוק לזהותה היהודית והלאומית.
חברה שמחוברת עמוק לייעוד האלוקי של להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש ואור לגויים.
חברה שבה רווחת הפרט היא לא המוקד הערכי, אלא כל מה שהתגלה במלחמה הזאת – רעות, מסירות נפש, השתוקקות להכרעת האויב, אהבת חינם, חיבור ליהדות, קשר לארץ והכרה בהירה בהבדל שבין אמת לשקר ובין טוב לרע.***
בואו להביע תמיכה בנעם: https://bit.ly/3wCkAgg
התפקדו עכשיו לנעם: https://bit.ly/32g0TyF