השבוע ציינו את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה וחגגנו את יום העצמאות השבעים ושבעה של מדינת ישראל.
בפרשות השבוע, תזריע-מצורע, נקרא השבת את פרשת נגעי בתים. וכך אומרת התורה: ” כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה, וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם”. על הפסוק הזה מביא רש”י את מדרש חז”ל: “בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם. לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, וע”י הנגע נותץ הבית ומוצאן”.
כלומר, אדם מישראל בימי יהושע נכנס לארץ ומתיישב בבית שהיה בעבר של אחד מבני האמורי. בשלב מסוים מופיע לו נגע בקירות הבית, ובסיום תהליך הבירור עם הכהן, כפי הפירוט שהתורה מצווה, מתברר לו שהוא צריך לפרק את הקיר במקום הנגע, ובמקרים מסוימים אף לפרק את כל הבית. הוא איננו מבין על מה ולמה זה קרה לו, אבל לאחר נתיצת הקיר או הבית הוא מגלה שם מטמון, ומבין את החסד האלוקי.
גם כשעם ישראל שב אל ארצו, מחדש בה את חייו ובונה את ביתו הלאומי יש שלבים שבהם מופיעים כל מיני נגעים וכל מיני צרות ומכות. הכאב הוא גדול ולעיתים מדובר בייסורים קשים, כמו דם קדושים שנשפך.
איננו יודעים להסביר בכל מצב שכזה מה תכליתו ומטרתו, אבל יש לנו ודאות בתהליך הגאולה האלוקי שאנו נמצאים בו, ואין לנו שום ספק שבכל אחד מאותם שלבים טמונים אוצרות שעוד נגלה ונבין.
לאחר מאורעות הדמים בתרפ”ט, כאשר היישוב היהודי בארץ היה מוכה, חבול ועטוף ביגונו, כתב מרן הרב קוק זצ”ל: “כל מי שהוא עוקב את סדרי הישוב, מראשית צעדיו עד עכשיו, יכול הוא להראות בחוש, איך שמכל ירידה אשר סבלנו נצמחה אחר כך עליה והתפתחות יותר גדולה, וצעד של דליגה לטובה יצא מכל משבר”.
בראש מורם ובאמונה גדולה נצעד אל עבר השנה השבעים ושמונה לעצמאותנו, עד לניצחון על אויבינו וחזרת כל חטופינו ועד לגאולה השלימה.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז