חה”כ אבי מעוז העלה הצעת חוק לתיקון העוול שבאי תקצוב כיסאות גלגלים ממונעים לאלו שבאמת זקוקים להם.
בסופו של דבר הושג סיכום להסדרת המצב.
נאומו של חה”כ אבי מעוז בעניין:
תמר גלפנד היא אמא של שירלי בת 16 שיש לה מוגבלות בתנועה עם רמה קוגניטיבית נמוכה.
גם שירלי נמצאת איתנו פה היום.
כששירלי הייתה בת 12, כבר היה קשה לדחוף את כיסא הגלגלים שלה בעליות בשכונה הירושלמית שבה הן מתגוררות, לא הרחק מכאן.
אבל שירלי זכאית רק לכיסא ידני מותאם ולא לכיסא ממונע חזק ויציב, מכיון שכיום, אחד הקריטריונים לקבלת כיסא ממונע זה שיש יכולת עצמאית להפעיל את הכיסא בבטיחות מרבית מבחינה קוגניטיבית, קואורדינטיבית ורפואית.
לשירלי אין יכולת כזאת.
אבל לא רק שהיא לא הייתה זכאית לכיסא ממונע, אלא שאפילו לא איפשרו לאמה, לתמר, לשדרג על חשבונה את הכיסא הידני של שירלי.
מכיון שתמר כבר לא יכלה לדחוף את כיסא הגלגלים הידני בעצמה, היא נאלצה לרכוש מכספה כיסא ממונע.
אבל הניסיון האישי והחשיפה לתופעה הזאת הביאו את תמר להילחם למען אותם ילדים ובני משפחותיהם, ואני נרתמתי למאבק בשמחה.
נמצאים פה איתנו, לא רק תמר ושירלי, עוד הורים גיבורים.
אנחנו בע”ה, אנחנו נצליח במאבקנו זה, במאבקכם שלכם.
תמר, אני מצדיע לך.
חבריי, חברי הכנסת,
ילדים עם מוגבלות בניידות ברמה קוגניטיבית גבוהה, שיכולים לתפעל כיסא ממונע בעצמם, זכאים לכיסא שכזה במימון משרד הבריאות.
לעומת זאת, ילדים ברמה קוגניטיבית נמוכה, שלא יכולים לתפעל כיסא ממונע בעצמם, זכאים לכיסא ידני בלבד.
המציאות הזו יוצרת קושי פיזי ומנטלי גדול מאוד על ההורים ועל שאר בני המשפחה, שנאלצים לנייד את הכיסא של הילד בכוחות עצמם, תוך הפעלת מאמץ פיזי רב.
מדובר באתגר יום יומי שמתיש את בני המשפחה.
כמה אפשר לדחוף אותם בכל עלייה ברחוב?
הגב והרגליים כואבים.
ההורים סובלים מפריצות דיסק ומפגיעות גב.
גם מתנדבים לא מצליחים לעמוד בזה, ואחרי זמן קצר הם נשברים ואומרים שזה פשוט בלתי אפשרי.
וכאשר מוליכים את הכיסאות הידניים בירידה ישנה סכנה של הידרדרות של הכיסא עם הילד, במיוחד בימות החורף הקשים של ירושלים, כי קשה לשלוט בכיסא עם כזה משקל.
אדוני היו”ר, חבריי, חברי הכנסת.
לא מדובר בפינוק.
מדובר בצורך מאוד מאוד בסיסי.
לתת להורים הללו, שמשקיעים את חייהם בטיפול בילדיהם, מאכילים, משחקים, מחליפים להם טיטול, והכל באהבה כל כך גדולה, את הדבר הבסיסי הזה, שכל כך יקל על מציאות חייהם.
ועל איזה סכום מדובר?
ואני מדבר כרגע על הקבוצה של ילדים בני 12-18.
במשרד האוצר ובמשרד הבריאות טוענים שמדובר במאות מיליוני שקלים בשנה וצריך למצוא לזה מקור תקציבי.
אבל האמת אינה כזאת.
על פי נתוני הביטוח לאומי ישנם 550 ילדים בגילאים הרלוונטיים, כפי שאמרתי, 12-18, שהם בעלי רמה קוגניטיבית נמוכה.
כיסא ידני מותאם למצבם הבריאותי עולה כ- 30,000 ₪.
כיסא ממונע חזק ויציב עולה כ- 45,000 ₪
כלומר, ההפרש הוא 15,000 ₪ לכיסא.
כיסא שכזה מחליפים בממוצע כל חמש שנים.
כלומר, מדובר בסכום של 8,250,000 ₪ שנפרס על פני תקופה של חמש שנים.
כלומר, כ- 1,650,000 ₪ בשנה, בלבד.
רבותיי, 1,650,000 ₪ בשנה.
זה הכל לקבוצת הילדים האלו.
תקציב זעום במונחים של תקציב מדינה.
האמת, שגם אם העלות הייתה גבוהה פי עשרה, זה עדיין היה סכום זעום יחסית.
אדוני היו”ר,
חובתנו כחברי כנסת לתת את המענה הזה, ואני מקווה שבאמת בשבועיים הקרובים נעשה עבודה יחד, עם יו”ר ועדת הבריאות, יו”ר הקואליציה, שהבטיח את התערבותו, ואנחנו כולנו בכוחות משותפים, אנחנו נמצא את הפיתרון.
כיסאות גלגלים ממונעים מאפשרים למי שמרותק לכיסא גלגלים לנוע ולהתנייד במרחב הציבורי ולנהל אורח חיים תקין בנוחות רבה יותר ובאופן בטיחותי יותר.
חלק גדול ממי שמרותק לכיסאות גלגלים מתמודד עם נכויות מורכבות ולעיתים אף מחובר למכשירי הנשמה ונמצא במצב סיעודי.
אנשים אלה אינם יכולים להתנייד באופן עצמאי ונזקקים לסיוע מהוריהם הגיבורים או מאחרים כדי להתנייד עם הכיסא, מה שעלול ליצור מעמסה פיזית משמעותית בעקבות הקושי להניע את הכיסא.
לכן, בהצעתי אני מציע לעגן בחוק את הזכאות לכיסאות ממונעים הניתנים להפעלה מרחוק גם למי שאין לו יכולת קוגניטיבית, קואורדינטיבית ורפואית להפעיל את הכיסא הממונע בעצמו, ובכך לאפשר לו להתנייד באמצעות כיסא ממונע בסיועו של אחר.
הילדים הללו לא אמורים להימצא במעצר בית.
בעולם טכנולוגי כמו שלנו, גם הם זכאים לצאת למרחב הציבורי, לנוע, להתנייד, לנשום אוויר וליהנות מנופי הארץ שלנו.
בדיוק כמו כל ילד אחר.
לסיום, אני מצדיע שוב להורים הגיבורים.
אני רוצה להודות ליו”ר הכנסת שהתיר להם ולילדיהם להיכנס ליציע העיתונות.
ואנחנו נעשה את מלאכתנו, ואני מקווה שתוך זמן קצר מאוד נוכל לבוא עם הבשורה הגדולה לכם.
