חזרתי עכשיו מהלווייתו של הקדוש יוסף יהודה חיראק הי”ד.
את יוסף יהודה אני מכיר מאז שנולד וגדל בשכנות אליי בעיר דוד.
ביום השואה האחרון יוסף יהודה שלח למשפחתו את המילים המרגשות הבאות, ואני מצטט:
“משפחה יקרה ואהובה.
היום יום השואה.
היום שבו אנחנו עוצרים לשתי דקות וחושבים על השורשים והעבר שלנו, כי רק בזכות זה נדע להעריך את ההווה ולהמשיך בכל הכח אל העתיד ואל הגאולה שמתקדמת בצעדי ענק ברוך ד’.
רציתי קצת לשתף אתכם בחוויה המטורפת שזכיתי לה היום:
בזמן הצפירה זכיתי לעמוד על הנמר מעבר לגדר רצועת עזה, עם מדים ונשק בהצלב, ולראות מצד אחד את שכונת דׇּארֶג’ תוּפַאח משוטחת לחלוטין אחרי שבועיים שהיינו בה ופירקנו אותה, ומצד שני את השדות של נחל עוז וכפר עזה פורחים ביופי שיא.
לא יודע מה איתכם, אבל אני הייתי עם דמעות בעיניים ומלא בהתרגשות.
ומה שעובר לי בראש זה – הלוואי וסבא וסבתא והדור שלפני היו יכולים לראות אותי עכשיו ולהתרגש ביחד איתי.
אז שתדעו שיש לנו עם וצבא מדהים וחזק.
תודה לא-ל על הזכות להיות חלק מחוד החנית של העם הזה”. סוף ציטוט
איפה נמצא קדוש עליון שכזה ואיפה לעומתו נמצא האלוף במיל’, סגן הרמטכ”ל לשעבר, שמשווה את יוסף יהודה הי”ד וחבריו לנאצים.
תשפטו אתם.
