“חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז …”.
הצער ומנהגי האבלות שאופפים אותנו בימי בין המצרים אליהם נכנסנו אינם רק על אירועי העבר הרחוק, אלא גם ובעיקר על השלכותיהם לימינו אנו ועל המציאות שטרם הגיעה לתיקונה השלם.
ולכן, הצער, ההלכות ומנהגי האבלות, התפילות וכל פעולותינו מכוונים לתיקון וקידום מצבנו הרוחני, גם הפרטי של כל אחד מאיתנו, אבל בעיקר הציבורי שלנו כעם.
את הפגיעה הקשה שנפגענו בשבירת הלוחות, בביטול קרבן התמיד, בהבקעת חומות העיר לקראת החורבן, בשריפת התורה ובהעמדת צלם בהיכל, אנחנו הולכים ומתקנים על ידי שיבתנו אל זהותנו היהודית-לאומית, על ידי חיזוק נאמנותנו למורשתנו ועל ידי עמידתנו הנחושה אל מול מי שמבקשים להפוך את מדינת ישראל מהיותה מדינה יהודית למדינת כל אזרחיה.
ואל מול אויבינו וכל מבקשי רעתנו נזכור את סיומה של ההפטרה שנקרא השבת, שבת פרשת פינחס, בנבואת ירמיהו: “קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַד’ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ד’ “.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז