השבוע קראתי דברים שכתב קצין שיצא מלבנון, שתיאר אחוזה מפוארת שאליה הגיעו, ושבה, לצד כל אמצעי הלחימה, הם מצאו בספרייה את הספר ‘מיין קאמפף’ של הצורר הנאצי, כשבתוכו המון סימוני קוים והדגשות והערות שוליים בכתב יד. ללמדנו שלא מדובר רק בהזדהות עם תכלית הרוע, אלא ממש לימוד מעמיק שלו, מתוך שאיפה לממשו.
ובניגוד לאותו רוע מוחלט, אנחנו נפגשים בפרשת השבוע, פרשת חיי-שרה, עם יסודותיו של עם ישראל, שמייצג את הטוב האלוקי המוחלט במציאות.
אברהם אבינו מלמד אותנו בדבריו אל עבדו את האמונה והביטחון המוחלטים, בוודאותו שד’ ישלח מלאכו עם עבדו ויצליח דרכו במשימה למצוא אישה ליצחק.
מכוחו של אברהם אבינו הולך עבדו אליעזר בשליחותו, כשלכל אורכה הוא מלא באמונה, גם בוודאות שד’ יזמן לו את הנערה הראויה במידות החסד שלה ליצחק אבינו, וגם בתפילות הבקשה וההודיה שהוא מתפלל לפני ביצוע השליחות ולאחריה.
ורבקה אמנו, המלמדת אותנו את מידת החסד הישראלית המופלאה, שמתבטאת כדברי מרן הרב קוק זצ”ל ברצון להיות טוב לכל: “בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב”.
ואנחנו מלאי אמונה וביטחון שהטוב והחסד הללו של עם ישראל ימגרו במהרה את הרוע ואת החושך, וננחיל את אור האמונה והחסד לאנושות כולה.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז
