השבוע התקיימה במליאת הכנסת הצבעה על הצעת חוק המעונות, שקובעת כי לצורך השתתפות המדינה בסבסוד המעונות לפעוטות, יש להתחשב במעמד התעסוקתי של אמו של הפעוט ולא בשל אביו.
מטרת הצעת החוק היא לפתור את הבעיה אותה יצרו שופטי בג”ץ, כאשר ביקשו למנוע מאברכים שטרם שירתו בצבא את הסבסוד בעניין המעונות.
בניגוד למי שבחרו להיעדר מההצבעה, אני הצבעתי בעדה וזאת מכמה סיבות:
א. מדובר ברדיפת לומדי תורה ע”י שופטי בג”ץ ומערכת המשפט. וכשרודפים לומדי תורה, גם אם הם ממגזר שונה משלי, אין לי התלבטות באיזה צד להתייצב.
ב. מדובר בצעד שנועד באופן רשמי להביא לעידוד הגיוס, אבל בפועל יפעל הפוך וידחף את המיינסטרים החרדי לזרועות הפלגים הקיצוניים. כך פועל מי שמעוניין לסכל כל התקדמות להגדלת אחוז המתגייסים.
ג. מדובר בצעד שמטרתו לזרוע פילוג במחנה הלאומי-מסורתי ושירבה שנאת חינם בעם ישראל. חלקי לא יהא עם מי שמובילים מהלכי שנאה שכאלו.
ד. זהו עוול מוסרי למנוע מפעוטות מעונות יום מפוקחים ומוסדרים אך ורק בשל בחירתם של הוריהם להקדיש את חייהם ללימוד התורה של האבא.
החלטותיי הפוליטיות כיצד להצביע וכיצד לנהוג בהכרעות שונות אינן מוכרעות על פי שיקולים פופוליסטיים ועל פי משב הרוח בדעת הקהל ובתקשורת, אלא אני משתדל לדבוק באמת כפי שהיא על פי הבנתי ועל פי הנחיית רבותיי.
זהו העיקרון שפרשת השבוע, פרשת בהעלותך, מלמדת אותנו בתיאור מסעות בני ישראל במדבר, שכל מסעיהם וכל הליכותיהם היו על פי ד’: “עַל פִּי ד’ יַחֲנוּ וְעַל פִּי ד’ יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת ד’ שָׁמָרוּ, עַל פִּי ד’ בְּיַד מֹשֶׁה”.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז
