בנאום שנשא יו”ר מפלגת נעם סגן אבי מעוז לציון יום לחללי ונפגעי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות, הוא סיפר על הביקור במוזיאון ‘גנזך קידוש השם’, על ‘דרישת השלום’ שקיבל מסבו, ועל הקשר למלחמה האזרחית שמתרחשת בצרפת. “בשבוע שעבר ביקרתי בגנזך קידוש השם בבני ברק. ביקור מרגש מאוד שהפגיש אותי עם המאבק ההירואי של בני עמנו על שמירת זהותם היהודית ודבקותם בתורה ובמצוות בתוככי התופת הנוראה ההיא. בין השאר, דיברנו שם על סבי המנוח, אבי אמי שתחיה לאורך ימים ושנים, שעל שמו אני קרוי, הרב אביגדור באום הי”ד, שהוא ואשתו וארבעת ילדיהם הי”ד, עלו על המוקד.
אדוני היו”ר אני רוצה כמה מילים אישיות.
מספר ימים לאחר הביקור קיבלתי את המייל הבא מאישה שלא הכרתי וכך היא כותבת: “אמי היא בתו של הרה”ח חיים אלתר ברגר ז”ל, ניצול שואה ואחיין של הסבתא שלך מרת שרה באום הי”ד, מהעיר קאליש.
הסבא שלנו שנפטר לפני השואה, הרב אברהם דוד קוט ז”ל, היה אביה של סבתך מרת שרה באום, ואביה של הסבתא שלנו גיטל ברגר, אמו של סבא חיים אלתר. לפני כשנתיים הוצאנו לאור ספר עדות של סבא חיים אלתר, ‘ריקוד האש בבוכנוולד’. כשקראתי בכתבה שאתה אבי – אביגדור קרוי ע”ש סבך הרב אביגדור באום הי”ד, מנהל הת”ת בקאליש, יהודי בעל שיעור קומה, הבנתי שאנחנו קרובים, ומעוז אינו שם המשפחה המקורי. אם אמך עדיין חיה, היא ודאי תוכל לזכור את סבי ז”ל, בן דודתה”.
יהי זכרם ברוך של כל אלו שהזכרתי מבני משפחתי. מי היה מאמין, שאחרי 80 שנה, עוד אקבל כזאת דרישת שלום וכזו תזכורת מרגשת על דמותו המופלאה של סבי, שלא זכיתי להכירו. אדוני היו”ר, עבורי זו לא רק סגירת מעגל. עבורי זוהי תזכורת למי אנחנו, מה ייעודנו, ואיזו דרך מפותלת ולא פשוטה נועדה לנו, עד שנזכה לגאולה שלימה ולמימוש ייעודנו במלואו.
והדברים לא מכוונים רק כלפי העבר.
אני מתכוון גם למציאות הנוכחית שלנו היום. גם במאבקנו פה בארץ כנגד שונאינו ומבקשי רעתנו, בין אם בעלי ובשומרון, ובין אם בתל אביב. סדנא דארעא חד הוא. מלחמה אחת על הארץ כולה. וגם במה שקורה ברחבי העולם. אולי סכנת שואה נוספת לא מרחפת כיום על יהודים, אבל למשל, כאשר בצרפת מתרחשת מלחמה אזרחית לכל דבר ועניין, גם היהודים נמצאים על הכוונת.
הרבה מהחנויות ובתי העסק שניזוקו במהומות בצרפת הם בבעלות יהודית. על אנדרטה לזכר קורבנות השואה בפרבר פריזאי רוסס בין היתר המשפט: “מגיעה לכם שואה נוספת”.
חז”ל אמרו: “אם ראית מלכויות מתגרות זו בזו, צפה לרגלי משיח”. ולכן, אני קורא מכאן בלב נרגש וזועק לאחינו שבגולה:
אל תעצמו עיניים. אל תחכו לרגע האחרון. אל תשלו את עצמכם באשליות. המקום שלכם הוא כאן בישראל. רק כאן, במדינה שלנו, יהודים הם מי שמגנים על יהודים, בלי להיזקק לחסדיו של שלטון זר כזה או אחר. זרועותינו פתוחות. אנחנו מחכים לכם. בואו עכשיו, לפני שיהיה חלילה, מאוחר מדיי”
