בנאום שנשא במליאת הכנסת אמר ח”כ אבי מעוז:
בארבעים ושש השנים האחרונות התרגלנו למציאות מיוחדת.
השמאל, שהתרגל למעמד של אליטה מנהיגה, גילה אחרי המהפך ב-77 שהעם עבר לימין.
מה עשתה האליטה? בסיוע קרנות ומדינות זרות, היא מיקדה את אחיזתה במערכת המשפט, בתקשורת, באקדמיה, בתרבות, בצה”ל ובמערכת החינוך.
במקביל, הימין התייחס גם הוא לשמאל כאליטה ושיחק בכניעה את תפקידו כשולט לכאורה, בזמן שהוא מפוקח ומוגבל ע”י מערכת המשפט, ולפעמים נציגיו שימשו ככלים בידי השמאל למימוש האג’נדה שלו, כמו למשל בהפיכה השיפוטית של ברק, בגירוש מגוש קטיף ובהקמת ממשלת בנט ולפיד בעזרת גניבת קולות הימין.
דווקא היהירות של השמאל, כאילו ‘מי יאמר לו מה תעשה’, כמו למשל בפסיקות האנטי יהודיות והאנטי לאומיות של בג”צ, בניסיון ההפיכה ע”י תפירת התיקים לנתניהו ובדורסנות של הממשלה הקודמת, הביאה את ניצחון הימין בבחירות האחרונות ואת הקמת הממשלה, שנראה שמתכוונת, לפחות חלקית, למשול ולממש את מדיניות המחנה הלאומי היהודי.
זה ההסבר הפשוט לעניות דעתי לעוצמת החריפות של מחאת השמאל שמאיימת לשרוף את המדינה. נציגי ההמון, רוב העם, פשוט העזו להרים ראש ולמרוד בשלטונם ארוך השנים.
אבל נראה לי שמתרחש פה תהליך יותר עמוק ושורשי.
מה שבאמת מפחיד את השמאל ומנהיגיו זה לא הסיגרים והשמפניות, לא הרפורמה הנוכחית ואפילו לא אבי מעוז והשפעתו על מערכת החינוך.
מה שמפחיד אותם יותר מכל זו הזהות הפנימית שלהם.
האמת מפחידה, כי האמת מחייבת.
משפחה זה דבר מחייב, ולכן הם מנסים לרסק את מעמד המשפחה, ע”י יצירת אלטרנטיבות לכאורה.
זהות לאומית מחייבת, ולכן איפשרו השתלטות של המסתננים על דרום ת”א וחסמו את הדרכים לגרשם.
זהות יהודית מחייבת, ולכן ארגונים רפורמיים ואנטי יהודיים בגיבוי בג”ץ קידשו מלחמה על כל מה שמריח ריח של זהות יהודית.
ארץ ישראל מחייבת, ולכן הם עושים כל מאמץ להיפטר מחבלי הארץ על כל המטען שהם נושאים.
מהפחד הזה הם מוכנים להחריב את הכל.
מנגד, בימין התעוררה רוח של גבורה ושל עמידה מול כל הלחצים, ההכפשות וההסתות, מעין רוח הגבורה שהתגלתה בהכרזת המדינה מול כל הלחצים.
ב”ה שבבחירות האחרונות ההכרעה בקרב הציבור היהודי הייתה ברורה, והמגמה הזאת תלך ותתחזק בתהליך שיבתו של עם ישראל לארצו, לזהותו, למורשתו ולאמונתו.
