לאחר עשרים ושניים חודשים מאז שמחת תורה תשפ”ד מדינת ישראל ניצבת בצומת, שבה כבר אי אפשר להתחמק מהצורך בהכרעה – האם פנינו לניצחון על החמאס או לכניעה בפניו.
ההכרעה היא קשה, כאשר ברקע נמצאים אחינו שנמקים בשבי, בני משפחותיהם של החיילים הקדושים שמסרו נפשם ובמיוחד המחויבות שלנו להבטיח שאויבינו לא יוכלו עוד לבצע את זממם להשמידנו.
את הכוח להכרעות קשות מעין אלה נשאב ממעיין הנצח של עם ישראל, תורתנו הקדושה, ובמיוחד מהקריאה הנצחית, זו שקראו יהודים לאורך הדורות כשמסרו נפשם, זו שאיתה הזדהו יהודים מעבר לדלת בשמחת תורה תשפ”ד, זו שחיילינו מכריזים לפני היציאה לקרב, זו שאנו אומרים ערב ובוקר, בכל יום תמיד, וכפי שנקרא השבת בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן: “שמע ישראל ד׳ אלוקינו ד׳ אחד”.

שבת שלום ובשורות טובות

אבי מעוז