בשבוע החולף, עסקתי בפעילותי הפוליטית, בנאומיי בכנסת ובראיונות רבים בנושאים שונים – חוק הגיוס והיחס ללימוד תורה ולשמירת מצוות בצבא, החלת ריבונות ביהודה ושומרון, עצמאותנו מול הממשל האמריקאי, חוק מיהו יהודי, לימוד תנ”ך בבתי הספר, הדאגה לפצועי צה”ל בכלל ושומרי תורה ומצוות בפרט, ועוד.
המשותף לכל הנושאים הללו הוא המאבק על שמירת זהותה ועצמאותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
בפרשת השבוע, פרשת וישב, עוסקת במספר סיפורים – יוסף ואחיו, יהודה ותמר, יוסף בבית פוטיפר ויוסף בבית האסורים.
אבל כל אותם סיפורים מכוונים על ידי ההשגחה האלוקית להוביל להתממשות חלומותיו של יוסף ולעלייתו לגדולה, להחייאת משפחתו בשנות הרעב ולהתממשות דבר ד’ לאברהם אבינו על גלות מצרים ויצירת עם ישראל, וכפי שנקרא בסוף ספר בראשית: “וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹוקים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה”.
גם בימי בית חשמונאי, התרחשויות שונות, כמו מאבקי הירושה לאחר מות אלכסנדר מוקדון, גזירות אנטיוכוס, התעוררות מתתיהו ובניו, ניצחונות יהודה המכבי ונס פך השמן, הובילו כולן לשחרור הארץ מעול זרים וחזרת המלכות לישראל ולחידוש העבודה בבית המקדש, ורק בהתבוננות בדיעבד הובן על ידם גודל פעולת ההשגחה האלוקית במציאות החיצונית ובליבותיהם של ישראל ונקבע חג החנוכה, וכדברי הגמרא: “לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה”.
שבת שלום, חנוכה שמח ובשורות טובות
אבי מעוז