בס”ד
לימוד כואב
אדוני היו”ר, כנסת נכבדה
לפני שבועיים, לאחר הצפייה בסרטון הזוועות, דיברתי כאן על המר שמלמד אותנו על המתוק ועל הרע שמלמד על הטוב.
לימוד כואב, כואב מאוד, אבל לימוד כל כך חשוב.
מתוך הרוע המזוקק והמפלצתי שנפגשנו איתו בשמחת תורה למדנו שיש רע ויש טוב, יש רוע צרוף ומוחלט, שמתפרץ בטבעיות, ששמח בצורה מזעזעת בסבל ובכאב שהוא מביא לעולם ללא גבולות וללא הפסק, ויש שאיפה לטוב המוחלט. ולמדנו גם שלהילחם ברוע המזוויע הזה יכול רק עם ששאיפתו וחפצו הם אך ורק להיות טוב לכל, בלא שום הגבלה כלל, ומתוך כך הוא יודע להתגבר על עדינותו, לאחוז בנשק ולהשתמש בו בצורה מדודה ונשלטת כדי לכלות את הרוע מן העולם.
מתוך המפגש עם המחירים הנוראיים של הפקרת נחלת אבותינו, ויחד איתה גם ביטחוננו, בידי טרוריסטים אכזריים, שלא נטשו מעולם את שאיפתם למחוק את זכר ישראל מהארץ הזאת, למדנו על מחויבותנו לשלוט בה, לכל מרחביה, באופן בלעדי ובלי לסמוך על אף גורם אחר.
נפגשנו עם ההשלכות הכואבות של תרבות פוסטמודרנית שטשטשה את הזהות שלנו, זו שניסתה בכל כוחה להשכיח מאיתנו שיש אמת ושקר, טוב ורע, שדרכם של אויבינו היא רשעות ואנטישמיות ולא נרטיב לגיטימי, שיש לנו זהות לאומית יהודית, שלא רק מותר, אלא רצוי וחובה להכיר אותה, לא להתבייש בה ואף לנהל את חיינו הציבוריים על פיה, ומתוך כך למדנו שאכן בהחלט יש זהות לעם שלנו, ושהזהות הזו היא אוויר לנשימה, אבר שהנשמה תלויה בו.
מתוך המפגש עם קרע עמוק בין אחים, שהגיע עד לכדי ביטויים קשים של חוסר אחווה ושל שנאת חינם, גילינו איזה עומק של אהבת חינם וקשר דם ישנם בין האיברים השונים של העם המופלא שלנו. כמו שאמר הצורר במגילת אסתר, אביהם הרוחני של העמלקים המודרניים, ’ישנו עם אחד מפוזר ומפורד’. מפוזר ומפורד, אבל עם אחד, שבשעת צרה ומשבר מתקיימים בו דבריה של אסתר המלכה ’לך כנוס את כל היהודים’.
ומתוך גילויי הסלידה והניכור כלפי היהדות ומסורת ישראל סבא שהגיעו לשיאם ביום הכיפורים, הופיע אצל המוני החיילים והאזרחים, מתוך התופת של שמחת תורה, פרץ של חיבור נשמתי עמוק לכל ביטוי וסמל של מורשתנו.
