דווקא בעת הזאת

נכבדי,
כזכור לך, הצגתי את הצעת החוק שלי להחלת הריבונות במליאת הכנסת במושב הקודם בתאריך כ’ בתמוז תשפ”ה, 16 ביולי, ולבקשתך, באותו יום שבו היא הייתה אמורה לעלות להצבעה, הסכמתי לדחיית ההצבעה למושב הרביעי של הכנסת הנוכחית הבא עלינו לטובה.
הצעת החוק מבטאת את הזכות ההיסטורית שלנו על חבלי מולדתנו, ובוודאי שהיא מבטאת את החוסן הלאומי, את הביטחון ואת הגשמת החזון הלאומי והציונות של העם היהודי ששב למולדתו בחסדי ד’ יתברך.
הצעת החוק אמורה לעלות לדיון לוועדת השרים לענייני חקיקה שבראשותך ביום ראשון הקרוב, ופונה אני אליך במכתב גלוי, שנשלח בהעתק, בין היתר, לכל הח”כים שתמכו בהחלטה הדקלרטיבית של הכנסת מיום כ”ז בתמוז תשפ”ה, 23 ביולי.
למרות “הרגישות המדינית”, חושב אני כי נכון יהיה לממשלה לתמוך בהתחלת תהליך החקיקה של החלת הריבונות בחבלי יהודה ושומרון, דווקא בעת הזאת, מהטעמים הבאים:
1. מליאת הכנסת בישיבתה מיום כ”ז בתמוז תשפ”ה, 23 ביולי, הביעה ברוב גדול את עמדתה שהגיע הזמן להתחיל בהליך החקיקה.
2. לקראת מימוש הסכם הפסקת המלחמה, שיישומו החל השבוע, חובה עלינו לוודא שלא תקום חלילה ישות מדינית זרה בין הים לבין הירדן. מכיוון שכך, החלת הריבונות היא הביטוי האולטימטיבי הראוי לכך, שאכן תהיה אך ורק ריבונות אחת בין הירדן לים, הלא היא ריבונותה של מדינת ישראל.
3. נכון, ומבין אני, שישנה “רגישות מדינית” מיוחדת בעת הזאת, ולכן אני חושב, שדווקא אישור הצעת החוק שלי בקריאה טרומית, קריאה שרק מתחילה את תהליך החקיקה, יכול להעיד על כוונת הכנסת להשלים את החקיקה, אולם בוודאי שהחקיקה תיעשה ב”רגישות המדינית” הראויה, ותמיד יהיה בכוחה של הממשלה לקבוע את העיתוי המתאים להמשך שלבי החקיקה.
אשר על כן, מצטרף אני לדבריו של יו”ר הכנסת שנאמרו לאחר החלטת הכנסת ברוב של 71 ח”כים מול 13 מתנגדים, ואני מצטט:
“הצהרה היסטורית התומכת בהחלת ריבונות ישראלית על חבלי המולדת יהודה ושומרון … שאומרת בקול ברור וברוב מוצק: זו ארצנו, זה ביתנו, ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. ב-1967 הכיבוש לא התחיל – הוא הסתיים, וחבלי המולדת שלנו הושבו לבעליהם החוקיים. … יהודים לא יכולים להיות הכובש בחבל ארץ שבמשך שלושת אלפים שנה נקרא יהודה. אלה אמיתות ששום נרטיב שקרי לא יוכל לשנות. זוהי האמת ההיסטורית, זוהי האמת העכשווית, זוהי האמת הפרלמנטרית, וזוהי גם הדרך האחת והיחידה להשיג שלום אמיתי
מתוך עוצמה ולגדוע את תקוות השווא המפעמות בליבותיהם של אויבינו שאנחנו ניעלם, נגורש או ניסוג ממולדתנו. הכנסת אמרה זאת ברוב גדול, ואנחנו כאן כדי להישאר”.
פונה אני אליך בזאת בבקשה להחליט ביום ראשון בוועדת השרים לענייני חקיקה על תמיכת הקואליציה בהצעת החוק שלי בקריאה טרומית, ביום רביעי הבא, ל’ בתשרי תשפ”ו, 22 באוקטובר.