לכל הצבועים והמתחסדים המזדעקים, שיעור קצר בהבנת הנקרא
“הדם שלו (חלילה) על הידיים שלך”
הדם – כן. דם. כפשוטו. אינספור הסתות לרצח ומעשי בריונות ונדליזם וניסיונות פגיעה, ועד למעשה האחרון שעליו אמר בכיר בלהב 433: “הפרשה הכי מסוכנת מאז רצח רבין”. הדברים הללו בהחלט עלולים להתגלגל לשפך דם.
שלו – של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ההוא שנרדף באובססיביות ע”י השמאל כבר 28 שנה. ההוא שצויר בכרזה עם חבל תלייה ושהניפו בהפגנות נגדו גליוטינה. ההוא שהאנרכיסטים מכנים אותו ‘צ’אושסקו’ על כל המשמעויות של הכינוי הזה. ההוא שהיו מי שהביעו צער על כך שהכתב”ם של חיזבאללה לא פגע בו.
ממש קשה לדמיין איך מישהו מממש את המעשים והאמירות הללו?
חלילה – אם חס וחלילה מה שתואר לעיל יקרה.
על הידיים – בפרשת עגלה ערופה, שעוסקת במקרה שנמצא חלל בשדה ולא נודע מי היכה אותו, נאמר שזקני העיר הקרובה אל החלל אומרים: ‘ידינו לא שפכו את הדם הזה’. מסבירים חז”ל במשנה, שאין הכוונה שעלה על דעת מישהו שזקני בית הדין שפכו דם ממש, אלא שהם לא דאגו לאותו אדם באופן שהיה מונע את הרצח שלו.
שלך – היועצת המשפטית לממשלה, הגברת בהרב-מיארה, זו שכבר שנתיים מתעלמת מהאנרכיה ברחובות, מההתפרעויות הקשות של הקפלניסטים ומהפרות החוק הבלתי נגמרות שלהם, זו שנתנה רוח גבית להפרת הסדר הציבורי, זו שלא מצליחה לראות את חומרת גילויי האלימות כלפי ראש הממשלה ומשפחתו, זו ששכחה את תפקידה הבסיסי.
אז לא. לא מדובר בהסתה ולא בשום דבר דומה לכך, אלא באמת פשוטה.
גברתי היועמ”שית, מוטב שתתעוררי ומהר.
אם לא כן, ואם חלילה מישהו ינסה לשפוך את דמו של ראש הממשלה, בהחלט תהיה לך אחריות רבה לכך.
