לקראת תשעה באב סגן השר אבי מעוז מנתח בצורה מקיפה את הסכנות של הפרוגרס ביחס לעם ישראל ולאנושות ואת תפקידו של עם ישראל בעת הזאת:

אחיי ורעיי, ברצוני לשתף אתכם בכמה מחשבות בימים שלפני תשעה באב.

מתקפת הטרור בשמחת תורה טלטלה את כולנו באופן שלא היה כמותו מאז קום המדינה.
כמויות הנרצחים, מעשי הזוועה וההתעללות, החטופים, חוסר המענה של צה”ל וכוחות הביטחון שלא תפקדו ברמה המערכתית באותו יום, וחשיפת עומק המחדלים בשעות, בימים ובחודשים ובשנים שקדמו למתקפה.
כל אלו ועוד טלטלו אותנו בצורה קשה, שתשפיע על החברה שלנו לעוד שנים רבות.

אבל הטלטלה הייתה עמוקה יותר.
ההבנה שהולכת ונחשפת, למי שלא עוצם את עיניו מלראות את המציאות נכוחה, מהן התפיסות שהובילו למחדלים, מטלטלת לא פחות.

מתברר מיום ליום עד כמה בכירי מערכת הביטחון בעשרות השנים האחרונות היו שבויים בקונספציות מסוכנות, בעקבות שטיפות המוח שהם עברו, בין השאר במימון קרנות זרות כמו קרן וקסנר ומכון מנדל.
קונספציות של נתק מזהותם הלאומית והיהודית, של חוסר הבחנה בין אוהב לאויב, של התכחשות לייעוד של מערכת הביטחון ושל הטמעת ערכים פרוגרסיביים בצה”ל,
גם במחיר פגיעה קשה בכשירות היחידות ובמוכנות ליום פקודה.
קונספציות שעיוורו את עיניהם, פשוטו כמשמעו, וגרמו להם לתמוך בצורה נלהבת במהלכים הזויים ומסוכנים כמו הסכמי אוסלו, הבריחה מלבנון, ההתנתקות, עסקת שליט, ועד לעיוורון המוחלט מול כל הסימנים שהעידו על התכנונים הרצחניים של החמאס.
לצערנו, גם לאחר הכישלון המהדהד במוכנות למתקפה ותוצאותיה המזוויעות, לא התגלתה התפכחות אמיתית.
עדיין אנחנו נתקלים שוב ושוב בהשלכות הקשות של אותן תפיסות.
כך למשל, כאשר באופן עקבי עוצרים את קידומם של קצינים התקפיים חדורים בערכים לאומיים ויהודיים ובמוטיבציה להכרעה וניצחון על האויב.
וכך כאשר אלו שניצבים בראש המערכת לא רואים את עצמם ככפופים לדרג המדיני הנבחר ולא חותרים לניצחון מוחלט.

מתברר מיום ליום עד כמה מערכת המשפט, על כל זרועותיה – בג”ץ, פרקליטות, ייעוץ משפטי ופרקליטות צבאית, יצרה באופן אנטי דמוקרטי בעליל הפיכה משפטית דה-פקטו שהשפיעה בצורה עמוקה על היכולות של מערכת הביטחון להגן על מדינת ישראל.
כך למשל בהעדפת זכויות אדם של האויב על פני בטחונה של מדינת ישראל.
כך במגבלות על גירוש משפחות מחבלים והריסת בתיהם.
כך במגבלות על פעולות צה”ל במאבק בטרור ביהודה ושומרון וברצועת עזה.
וכך בעוד הרבה דוגמאות, שהמשותף להן הוא אובדן הדרך הערכית מבחינה לאומית ויהודית, התכחשות לזהותה ולמהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, והכל מתוך כפייה אגרסיבית של תפיסות פרוגרסיביות זרות ומנוכרות.

אבל הטלטלה לא הסתכמה רק במה שמתרחש בתוכנו.
במשך שנים, השמאל המדיני והחברתי בישראל ראה בארגונים בעלי אג’נדות ליברליות ברחבי העולם המערבי שותפים לדרך ולחזון של תיקון העולם.
אולם לאחר המתקפה, זו שנעשו בה זוועות איומות שנפשו של כל אדם מוסרי וישר מזדעזעת מהן, התברר שרבים מאותם ‘שותפים לדרך’ לא כל כך נרתעים מאותן זוועות, לא מגנים את החמאס על פשעיו ואף מפנים אצבע מאשימה דווקא כנגד מדינת ישראל.
כך כאשר פעילים ופעילות מרכזיים בארגוני פמיניזם רדיקלי, להט”ב ואקלים התייצבו בצורה ברורה ונחרצת בצד של החמאס.
כך כאשר ראשי אוניברסיטאות מובילות בארה”ב לא הצליחו לומר בצורה פשוטה וברורה שקריאה לרצח העם היהודי מפרה את הקוד האתי במוסדות שלהם.
וכך כאשר הפגנות עם קריאה לפלסטין חופשית מהים עד הנהר, כלומר טיהור אתני של העם היהודי מארצו, הינן לגיטימיות בכל רחבי ארה”ב ואירופה.
השמאל העולמי הישן קרס ונכנע אל מול השמאל הפרוגרסיבי.
זוהי התוצאה הישירה כאשר עולם הערכים שמשתלט באגרסיביות על השיח הציבורי ועל החברה הוא כזה שבו אין אמת ושקר, אין טוב ורע, וישנה חתירה מתמדת למחיקה והשמדה של כל הזהויות, האישיות, המשפחתיות, הלאומיות והדתיות.

השמאל הפרוגרסיבי בישראל גילה שכל ההאשמות השקריות והמופרכות שהוא הפנה כלפי הממשלה והימין בשנים האחרונות, ובפרט בזמן המחאות כנגד הרפורמה המשפטית, כאילו סכנה מרחפת מעל ראשי הנשים, החילונים, הלהט”בים, הערבים והמשטר הדמוקרטי בכלל, מופנות כעת כלפיו ע”י חבריו ושותפיו מהשמאל הפרוגרסיבי העולמי.
הם גילו שהשמאל העולמי לא רואה הבדל מהותי בין הקבוצות השונות בחברה בישראל, וכולן מבחינתו שייכות לעם היהודי הקולוניאליסטי הכובש הזר בארצו.

הפרוגרס הפוסטמודרני, שמצד האמת הוא כלל לא מבטא ‘פרוגרס’, כלומר קידמה, אלא ‘רגרס’, כלומר צעידה לאחור, כאשר הוא מוביל את האנושות לשפל מוסרי ולתקופות טרום תרבותיות, הפרוגרס הזה מאיים על קיומה של מדינת ישראל בפרט ועל העולם המערבי והאנושות בכלל.
כמו הקומוניזם בשעתו, הפרוגרס הפוסטמודרני מבטיח לאנושות גן עדן ללא מלחמות, סבל או מצוקות.
כמו הקומוניזם בשעתו, הפרוגרס הפוסטמודרני מביא על האנושות כאב, סבל וצרות.

לאחרונה דווח, שאילון מאסק, האיש העשיר ביותר בעולם, החליט להעביר את המטה של שתיים מהחברות שלו, חברת X וחברת SpaceX, מקליפורניה, בעקבות ההקצנה הפרוגרסיבית של המושל המקומי.
הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו של מאסק היה חוק, שבא למנוע מבתי ספר ליידע את ההורים באשר לזהותם המגדרית המדומיינת של ילדיהם.
מאסק בעצמו שילם בעבר מחיר אישי כבד, כאשר הוטעה לשתף פעולה עם מתן חוסמי התפתחות לבנו, בזמן שהוא לא הבין את ההשלכות ההרסניות והבלתי הפיכות שיש לאותם חומרים.
מאסק, שנרתם בצורה משמעותית למלחמה באותו פייק ‘נאורות’ שפוגעת אנושות בילדים ובמשפחות, מצטרף לשורה של מנהיגים ואישי ציבור בארה”ב ובאירופה, שמבינים את האיום שמהווה הפרוגרס הפוסטמודרני על האנושות.
וזו בדיוק הדרך!
ככל שיותר אנשים, גם מבעלי הון, גם מקרב נבחרי הציבור וגם מהציבור הרחב, יפסיקו לשתוק וייאבקו על זכותם לומר אמת, בלא להיות משועבדים לאותן תפיסות הרסניות, יפחת הנזק שהן מביאות על האנושות.

ואנחנו?
הייתכן שנשב בחיבוק ידיים כאשר ניצב איום על השכל הישר, על האנושיות, על החופש ועל המוסר ועל האמונה?
האם נעמוד מנגד כאשר יש מי ששמו למטרה לקעקע את מוסד המשפחה, בזמן שברחבי העולם רבים שאינם מתחתנים, אחוז הגירושין גבוה וממוצע הפריון הנמוך מאיים על יציבות האוכלוסייה?
האם נשתוק כאשר התפיסות הללו, שביקשו לתלוש את זהותה היהודית של המדינה ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה, הביאו עלינו את העיוורון, שהוביל בסופו של דבר לחוסר המוכנות שלנו למתקפה המזוויעה בשמחת תורה?
האם נחשה כאשר מערכת החינוך של מדינת ישראל, זו שאגפים שלמים בה עדיין ממומנים ע”י קרנות זרות, מובילה את ילדי ישראל לנתק מזהותם וממורשתם, שוטפת את מוחם בהטלת ספק בזהותם האישית והמשפחתית ועושקת מהם את מושגי ‘אמא’ ו’אבא’?
מערכת החינוך הזאת חייבת לעבור שינוי מן היסוד.

מתוך מבוכת הספק הפוסטמודרני ומתוך התהום הנוראית שהפרוגרס מושך אליה את האנושות בכל כוחו, תפקידו של עם ישראל להיות זה שיביא לעולם את הוודאות שהטוב ינצח את הרע, האמת תגבר על השקר, והמוסר האלוקי יופיע בעם ישראל בשובו לעצמיותו.
תפקידו של עם ישראל להיות זה שיאיר לאנושות את הערך של הזהות האישית האנושית של כל אחד ואחת.
תפקידו של עם ישראל להיות זה שיאיר לאנושות את הערך של הזהות המשפחתית שתבנה את התאים היסודיים, אלו שמהווים מצע לבניין האומות והאנושות התרבותית.
תפקידו של עם ישראל להיות זה שיאיר לאנושות את הערך של הזהות הלאומית, כלומר, של הנאמנות של כל אומה לעצמה, מבלי לחשוב שבניינה תלוי בחורבנן של אומות אחרות.
תפקידו של עם ישראל להיות זה שיאיר לאנושות את הערך של כל הזהויות שיוארו לעולם מכח שיבתו של עם ישראל לעצמו, לזהותו היהודית, לאמונתו ולתורתו.

ומתוך כך:
“וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ד’ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם.
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ד’ אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ד’ מִירוּשָׁלִָים”.
במהרה בימינו אמן.