סגן השר אבי מעוז הסביר במליאת הכנסת את הסכנה שבהסדרה:
בשבוע שעבר שלח לי קצין שיצא מלבנון תיאור של בית שהם הגיעו אליו.
הבית מפואר ברמות שקשה למצוא אצלנו.
גם בתוכו מצאו כמויות בלתי נתפסות של אמצעי לחימה.
אבל היה שם עוד משהו, ולא רק שם.
בספריית ההורים הם מצאו את ‘מיין קאמפף’ של הצורר ימ”ש, מתורגם לערבית.
לא סתם עוד ספר על המדף.
בפנים הכל מסומן וממורקר עם הערות צד בכתב יד, כלומר, הספר נלמד בעיון מעמיק.
שנאת ישראל האיסלאמית טבועה בהם עמוק.
הם לא רוצים את הגליל, הם לא רוצים את אסדת הגז או הסדר מדיני כלשהו.
הם רוצים להשמיד את כל העם היהודי – טף, נשים, זקנים וגברים – את כולנו.
שום דבר לא ירגיע את הרעב שלהם להשמיד את כל היהודים.
אנחנו נלחמים מול הרוע בהתגלמותו.
ברחנו מלבנון וקיבלנו את זה.
כמה עוד אפשר לעשות ניסויים בחיי מדינה צעירה?
מה עכשיו? שוב ניסוג ונברח?
לא ברור שהחיזבאללה או ארגון מרצחים אנטישמי אחר יחזור מתישהו?
אין ‘פג תוקף’ לרצון שלהם להשמיד אותנו.
גם ברצועת עזה עשינו ניסוי והחרבנו חבל ארץ פורח.
ומה קיבלנו?
דרך אגב, גם שם חיילינו מצאו עותקים של מיין קאמפף בערבית.
עכשיו יש מי שאומרים שהם לא יעזו שוב לפגוע בנו, ושבהפרה הראשונה נגיב בעוצמה רבה.
ומה אמרו אז, לפני אוסלו, ומה אמרו אז לפני הנסיגה מלבנון, ומה אמרו אז לפני ההתנתקות?
בדיוק אותו דבר.
אם חפצי חיים ושלום אנחנו, הגיע הזמן שנסמוך רק על עצמנו ועל הקב”ה.
הגיע הזמן שנחדל מההזיות שמישהו יעשה את העבודה במקומנו.
הסדרה ללא שליטה ביטחונית עד הליטני משמעותה הפקרה.
הסדרה ללא שהשלמנו את המלאכה משמעותה הפקרה.
הסדרה במצב הנוכחי משמעותה הפקרה.
אסור לנו להפקיר שוב את תושבי הצפון.
ניסויים עשינו די והותר.
לסמוך שוב על צבא לבנון או על כוחות בינלאומיים שישמרו עלינו זו כבר ממש איוולת.

לאחר ששר הביטחון הודיע על הפסקת השימוש בצווים מנהליים כנגד מתיישבים ביו”ש כתב סגן השר אבי מעוז:
מברך את החלטת שר הביטחון ישראל כץ על הפסקת השימוש במעצרים מנהלים נגד מתיישבים ביו״ש.
זהו תיקון חשוב מאוד, שנובע מהכרה ברורה בהבדל בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, ובין מתישבים למחבלים.
עכשיו נותר למערכת המשפט בישראל ללמוד מהשר ישראל כ״ץ מהו צדק וחוק במדינה דמוקרטית ומהו מוסר יהודי אמיתי, ולתקן באופן מידי את כתבי האישום השקריים והמעוותים שהוגשו נגד אלי פלדשטיין והמילואימניק.

סגן השר אבי מעוז סבור ששר הביטחון היה צריך לנהוג אחרת ביחס למינויים החדשים בצה”ל:
אדוני שר הביטחון, טעות בידך.
אסור לאשר שום מינוי שהוגש על ידי רמטכ”ל שאיבד לחלוטין את הלגיטימציה לעצם הישארותו בתפקיד.
יש מינוי אחד בלבד שחובה לבטל לאלתר – של הרמטכ”ל עצמו. הגיע הזמן לפעול ולהחליפו באופן מיידי למען ביטחון ישראל ולמען צה”ל חזק ומחובר לערכי היהדות והניצחון.

נאומו של סגן השר אבי מעוז במליאת הכנסת על הבריחה המסוכנת מהזהות:
גם בעזה וגם בלבנון חיילינו מצאו עותקים של מיין קאמפף, ספרו של הצורר הנאצי ימ”ש.
ועולה כאן שאלה נוקבת.
הרי החיבור של אויבינו לנאציזם, ושאיפתם להשמיד אותנו, זה לא דבר חדש.
מה מונע מאיתנו מלראות נכוחה את הרוע הצרוף שעומד מולנו?
מה גרם להתעלמות בתקופת הסכמי אוסלו מכך שערפאת נשאר אותו ארכי טרוריסט, שמבקש להשמיד את ישראל כחלק מתוכנית השלבים של אש”ף?
מה אטם את המוחות מההבנה שברגע שנברח מלבנון החיזבאללה יתייצב על הגדרות ויתכונן ליום שבו הוא יוכל לפלוש לישראל?
מה עיוור את העיניים מלראות שההתנתקות תוביל במהרה לירי על ערי ישראל ולהכנה של מתקפת שמחת תורה?
למה יש כאלה שלא מסוגלים לתפוס את עומק הרוע של האויב, ולכן מחפשים בכל דרך למצוא הסדר ופשרות איתו?
אני רוצה להציע הסבר.
במלחמה בין שתי מדינות רגילות, כמו למשל רוסיה ואוקראינה, גם אם סבורים שצד אחד הוא הצד הרע שבסיפור, ברור שהוא לא דמון שמייצג את הרע המוחלט, אלא מדינה שפועלת באמצעים פסולים לקדם את האינטרסים שלה.
אבל במלחמות שלנו, מאז קום המדינה ועד היום, אויבינו לא מנסים לקדם שום אינטרס שיועיל להם.
הם מבקשים אך ורק להשמיד אותנו.
זהו האינטרס היחידי שלהם.
האינטרס להשמדת עם ישראל ומדינת ישראל.
אנחנו נלחמים מול הרוע הזה בתור המייצגים של הטוב האלוקי בעולם, ובתור שכאלו אנו נושאים על כתפינו מחויבויות ומשמעויות כבדות מאוד.
וכאשר ישנה תחושה עמוקה של סתירה בין המחויבויות והמשמעויות הללו לבין איך שאנחנו תופסים את עצמנו, נוצר אצל חלקים מקרבנו מאמץ נפשי להתייחס אל עם ישראל ואל מדינת ישראל כאל משהו אנושי ורגיל, כמו כל אומה אחרת, וממילא גם כלפי האויב שלנו כאל משהו רגיל, ולא כמייצגי הרוע המוחלט עלי אדמות.
בגלל הסתירה הזאת אותם חלקים מקרבנו גם מנסים לברוח מחבלי הארץ, ובמיוחד מאלו שטעונים במשמעות היסטורית לאומית כבדת משקל.
והכל כדי להתאמץ להיות מדינה כאילו ‘נורמלית’.
אבל המציאות לא מרפה, ואויבינו מזכירים לנו שוב ושוב את האמת.
אז אולי הגיע הזמן להפסיק לברוח מעצמנו?
אולי הגיע הזמן להפנים סוף סוף מה אנו, מה חיינו, מהי זהותנו, ומהו הייעוד הגדול שלשמו נוצרנו.

ראיון של סגן השר אבי מעוז ברדיו קול ברמה

סגן השר אבי מעוז הסביר את השלט שחולל סערה:
לכל הצבועים והמתחסדים המזדעקים, שיעור קצר בהבנת הנקרא
“הדם שלו (חלילה) על הידיים שלך”
הדם – כן. דם. כפשוטו. אינספור הסתות לרצח ומעשי בריונות ונדליזם וניסיונות פגיעה, ועד למעשה האחרון שעליו אמר בכיר בלהב 433: “הפרשה הכי מסוכנת מאז רצח רבין”. הדברים הללו בהחלט עלולים להתגלגל לשפך דם.
שלו – של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ההוא שנרדף באובססיביות ע”י השמאל כבר 28 שנה. ההוא שצויר בכרזה עם חבל תלייה ושהניפו בהפגנות נגדו גליוטינה. ההוא שהאנרכיסטים מכנים אותו ‘צ’אושסקו’ על כל המשמעויות של הכינוי הזה. ההוא שהיו מי שהביעו צער על כך שהכתב”ם של חיזבאללה לא פגע בו.
ממש קשה לדמיין איך מישהו מממש את המעשים והאמירות הללו?
חלילה – אם חס וחלילה מה שתואר לעיל יקרה.
על הידיים – בפרשת עגלה ערופה, שעוסקת במקרה שנמצא חלל בשדה ולא נודע מי היכה אותו, נאמר שזקני העיר הקרובה אל החלל אומרים: ‘ידינו לא שפכו את הדם הזה’. מסבירים חז”ל במשנה, שאין הכוונה שעלה על דעת מישהו שזקני בית הדין שפכו דם ממש, אלא שהם לא דאגו לאותו אדם באופן שהיה מונע את הרצח שלו.
שלך – היועצת המשפטית לממשלה, הגברת בהרב-מיארה, זו שכבר שנתיים מתעלמת מהאנרכיה ברחובות, מההתפרעויות הקשות של הקפלניסטים ומהפרות החוק הבלתי נגמרות שלהם, זו שנתנה רוח גבית להפרת הסדר הציבורי, זו שלא מצליחה לראות את חומרת גילויי האלימות כלפי ראש הממשלה ומשפחתו, זו ששכחה את תפקידה הבסיסי.
אז לא. לא מדובר בהסתה ולא בשום דבר דומה לכך, אלא באמת פשוטה.
גברתי היועמ”שית, מוטב שתתעוררי ומהר.
אם לא כן, ואם חלילה מישהו ינסה לשפוך את דמו של ראש הממשלה, בהחלט תהיה לך אחריות רבה לכך.