לקראת ט”ו באב העביר סגן השר אבי מעוז מסר למשפחות הלוחמים הגיבורים:
ט”ו באב במקורו, כפי שחז”ל מתארים אותו, הוא יום של בניין הבית, יום של חיזוק האומה על ידי העמדת תאים משפחתיים חסונים.
אני רוצה לשתף אתכם בדברים שאמרה הרבנית חנה טאו ע”ה לאשתי, שתיבדל לחיים, במלחמת שלום הגליל, כשגוייסתי למלחמה:
“שמעתי שבעלך מגויס.
אני יודעת ובטוחה שכל נשות הלוחמים גיבורות ושמחות שנפלה בחלקן הזכות להיות שותפות במצווה זו, אבל אמרו לי שיש נשים שקשה להן, אז חשבתי שצריך לחזק ולעודד.
‘איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק’.
דעי שיש בינך ובין בעלך קשר נשמות מיוחד.
יש קשר נשמות בין כל הנשמות בעם ישראל, אבל במיוחד בין אשה לבעלה.
מה שאת חושבת ומרגישה גם הוא חושב ומרגיש.
אתם משפיעים זה על זו ולהיפך, גם כאשר אתם רחוקים ולכאורה אין קשר ביניכם, וזה מטיל עלייך אחריות גדולה.
אם את בשמחה וברוממות רוח, חושבת רק דברים טובים, מלאת אמונה – את מחזקת אותו במלחמה.
כך גם הוא ירגיש וכך גם יילחם.
אבל אם חלילה את חשה רפיון, את דואגת, את פוחדת, את מדמיינת כל מיני תרחישים – את ממש מסכנת אותו חלילה.
גם הוא יחוש חולשה ופחד, הוא לא יוכל להילחם בעוז ובגבורה.
זה תלוי בך.
יש מחשבות שאסור לך לחשוב.
אסור לתת להם דריסת רגל, רק מחשבות טובות, מלאות אמונה וגבורה’.
ושוב חזרה על הפסוק: ‘איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק’.
עד כאן הדברים ששמעה אשתי בתחילת מלחמת שלום הגליל.
ואני רוצה מכאן להצדיע, להוקיר, להביע הערכה עצומה ולחזק את כל נשות הלוחמים הגיבורות, את כל האימהות המופלאות, כל אותן נשים מדהימות, שאת מיעוטן זכינו כולנו להכיר במהלך השנה האחרונה.
אין לי שום ספק, שהגבורה שהאימהות, הנשים והמשפחות מעניקות ללוחמינו הגיבורים, היא זו שממנה יש להם את היכולת להילחם בכזאת גבורה, נחישות ואמונה.
בע”ה ביחד עד לניצחון.
עם ישראל חי.
צפו בדבריו של סגן השר אבי מעוז בערוץ 7
האזינו לראיון של סגן השר אבי מעוז לרדיו קול ברמה
בתקשורת ובשמאל תקפו בפראות את אמו של החטוף אבינתן אור. סגן השר אבי מעוז חשף את צביעותם:
כשיאיא פינק הציע אתמול שמי שמתנגד לעסקה יציע את בנו לשבי החמאס במקום החטופים – דממה.
כשבהפגנות האנרכיסטים קוראים לראש הממשלה רוצח ומאחלים לו שימות – דממה.
כשאבא של אחת החטופות זעם על התנגדות השר סמוטריץ’ לעסקה וקרא: ‘שיחטפו לסמוטריץ’ את הילדים, אטום לב’ – דממה.
כשמשווים את השרה רגב לסינוואר – דממה.
וגם כשמשפחות חטופים תוקפות בפראות בוועדות הכנסת את נבחרי הציבור – דממה.
וכשהן משתוללות ביציע המליאה – דממה.
ובוודאי כאשר יש משפחות חטופים שיוצאות בחריפות ובבוטות נגד ראש הממשלה – דממה.
לא רק דממה, אלא הטפה שלמשפחות חטופים מותר להגיד מה שהם רוצים …
אבל כשאשה אחת, אמא של חטוף, מעיזה להזכיר את הבנים של הרמטכ”ל, של שר הביטחון, של הפצ”רית, של ראש השב”כ ושל ניצן אלון, והיא עוד עושה את זה עם כיסוי ראש – איזו מהומה.
השמאל ותקשורת השמאל:
תמשיכו עם הצביעות.
נקעה נפשו של הציבור מהצביעות והדו-פרצופיות הזאת.
בתגובה לפיגוע התופת בת”א שנמנע בנס כתב סגן השר אבי מעוז:
אם המחבלים המנוולים בני העוולה היו יודעים שביתם ייהרס באופן מיידי ומשפחתם תגורש, הם היו נמנעים ממעשיהם הנפשעים.
אבל איך אמר אהרן ברק? “ביטחון המדינה אינו יכול לקבל את מלוא ההגנה כאילו אין זכויות אדם … זהו מחיר יקר אשר כדאי לשלמו”.
את מחיר המדיניות המשפטית הנפשעת הזאת אנחנו ממשיכים לשלם בדמנו.
בטור דעה שפרסם סגן השר אבי מעוז הוא הפריך את העלילה שקושרת בין הדאגה לחטופים לבין היחס לעסקה:
ב”ה זכינו שבמבצע נוסף של צה”ל וכוחות ביטחון נוספים הובאו גופותיהם של ששה חטופים נוספים.
לצערנו הרב, לא זכינו שהם יוחזרו בחיים, ולבנו עם בני משפחותיהם באבל הכבד, אבל לפחות הם יובאו לקבר ישראל.
לאויבינו מהחמאס, יחד עם יתר שותפיהם באיראן, בלבנון, בתימן ובמדינות נוספות הייתה ונותרה מטרה אחת ויחידה, שלא השתנתה במאה השנים האחרונות וביתר שאת מאז הקמתה של מדינת ישראל – להשמיד, להרוג ולאבד את שם ישראל מעל הארץ הזאת.
לא ה’נכבה’, לא ה’כיבוש’ ממלחמת ששת הימים, לא ה’מצור’ על עזה, וגם לא המחבלים שבכלא.
מבחינתם הם במלחמת קודש, בג’יהאד, ששורשיו נעוצים 1,400 שנה אחורנית, ושמטרתו להסיר את ה’קוץ’ הזה שנקרא מדינת ישראל – המדינה היהודית, שתקוע להם כמו עצם בגרון במרחב המזרח תיכוני.
בתוך מלחמת הקיום הזאת וכחלק ממטרותיה, אני רוצה בכל מאודי בשחרור החטופים. שחרור כולם, וכמה שיותר מהם חיים. זה רגש אנושי וסולידריות יהודית פשוטה וברורה שכולנו שותפים להם, כולל, כמובן, כל מי שעוסק בכך בתחום המדיני או הצבאי.
הטענה, שמושמעת שוב ושוב כמעט בכל האולפנים וכלי התקשורת, כאילו יש מי שאיכפת להם מהחטופים ולכן הם דוחפים לעסקה ומנגד מי שדבקים רק במלחמה במקרה הטוב ובאינטרסים אישיים במקרה הרע וגורל החטופים כלל איננו מעניין אותם, היא עלילת דם חמורה ומעידה על נתק קשה מהמציאות.
דווקא בגלל שאני כל כך רוצה בשחרור החטופים, אני סבור שהדרך היחידה להביא את כולם חיים היא דווקא דרך הלחץ הצבאי.
דווקא בגלל שאני רוצה שחוץ מהחטופים, גם תושבי העוטף יוכלו לשוב לבתיהם בבטחה, אני לא מוכן לעסקה שתשאיר את יישובי העוטף תלויים בחסדי מחבלי החמאס ובהתעצמות המחודשת שלהם שתמהר להגיע.
דווקא בגלל שגם תושבי גבול הצפון צריכים לחזור לבתיהם אני לא מוכן שנדגים לחיזבאללה איך מכניעים אותנו. זה יעלה לנו בדם.
דווקא בגלל שאני מבין באיזו שכונה אנחנו חיים ומה היחס למי שמפגין בה חולשה ורפיסות אני רוצה עסקה ממקום של עוצמה ולא ממקום של חולשה ושל כניעה. זה קריטי להמשך קיומנו.
דווקא בגלל מה שקרה בשמחת תורה אני חושב שהחזרת החטופים חייבת לבוא יחד עם זה שנעשה הכל כדי שלעולם הם לא יוכלו לבצע טבח ומעשי חטיפה נוספים.
שתי מטרות המלחמה חייבות לבוא משולבות וכרוכות ביחד בד בבד.
לא חיסול החמאס ללא השבת החטופים, ולא השבת החטופים ללא חיסול החמאס.
סיום המלחמה יהיה רק כאשר הושלם חיסול החמאס והושלמה בד בבד השבת החטופים, כולם.
בעז”ה בקרוב.
עיצוב ופיתוח: דורון מאיר דיגיטל
שומרים לכם על הפרטיות! לא נשתף או נעביר את פרטיכם לשום גורם אחר.
