במאמר שכתב סגן השר אבי מעוז הוא הסביר כיצד העימות בבחירות לנשיאות בארה”ב והנעשה במערכת החינוך הישראלית קשורים למאבק הפרוגרס:

בעימות המתוקשר בין דונלד טראמפ לקמלה האריס במסגרת מערכת הבחירות לנשיאות, הם עסקו כמובן גם במלחמה של ישראל בעזה.

האריס דיברה על זכותה של ישראל להגן על עצמה אל מול החמאס, אבל באותה נשימה אמרה שמאוד משמעותית הדרך שבה זה נעשה והזכירה את העובדה שיותר מדיי עזתים ‘חפים מפשע’ נהרגו ע”י ישראל, ולכן, לדבריה, המלחמה חייבת להסתיים ובאופן מיידי.

זוהי תפיסה פרוגרסיבית מובהקת שאיבדה את היכולת לזהות אמת ושקר או טוב ורע, ובמקרה הזה – אויב ואוהב.

כשהיא אומרת שלישראל יש את הזכות להגן על עצמה היא צודקת.

לישראל יש את הזכות להגן על עצמה. נקודה.

אבל כשהיא מוסיפה הסתייגות שזה תלוי איך היא עושה זאת, זה מאוד מזכיר את תפיסתם ופסיקותיהם של אהרן ברק ושל חבריו במערכת המשפט, שבשם זכויות אדם של האויב הטילו מגבלות על היכולת של צה”ל ושל שאר כוחות הביטחון להגן על מדינת ישראל ועל אזרחיה. לתפיסה הזאת ולמגבלות הללו היה חלק משמעותי במה שהביא עלינו את הטבח בשמחת תורה.

על פי האמת והמוסר, לא זה המזויף ששכח מזמן שיש טוב ורע בעולם, הזכות של עם ישראל להגן על עצמו איננה מוגבלת. היא הרבה מעל מה שמכונה ‘זכויות אדם’ של האויב ומעל הדין הבינלאומי. בוודאי כאשר מדובר במלחמה צודקת מאין כמותה, כמו זו שאנו נתונים בה בשנה האחרונה.

הזכויות של הצד השני לא יכולות להגביל אותנו. לנו יש את הזכות ואת החובה לסיים את המלחמה עד הסוף ולהשמיד את החמאס לחלוטין. עניין זה הוא קיומי לא רק לנו אלא גם לאנושות כולה, שהטרור והרוע מאיימים גם עליה.

אינני עוסק כעת בשאלות רבות שמעסיקות את התקשורת ואת הציבור הרחב לגבי העימות הזה, אבל דבר אחד ברור – ההתמודדות הזאת לבחירת הנשיא האמריקאי הבא הינה בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה גם לנו וגם לאנושות כולה, כיון שבין היתר ניצבת כאן העמדה בעד או נגד הפרוגרס, שהניף את חרבו על כל הזהויות הבסיסיות – האישית, המשפחתית והלאומית.

משימת חיי היא להילחם כנגד תרבות הפרוגרס והפוסט-מודרנה, תרבות של מחיקת הזהויות, והבטחתי בשליחותי בכנסת ובממשלה שלושה דברים עיקריים: לחזק את הזהות היהודית של המדינה, להקים מערכת שקיפות לתוכניות החיצוניות במערכת החינוך ולייצר שוויון בנטל להורים ששולחים את ילדיהם לתלמודי תורה לאומיים הנקיים לחלוטין משגעון הפרוגרס.

משרד החינוך הוא המבצר הפרוגרסיבי היותר גדול בין משרדי הממשלה, אולי מלבד משרד המשפטים ומערכת המשפט. התכנים, תוכניות הלימודים, חומרי הלימוד וההשפעה של הקרנות והמדינות הזרות שחדרו אליו בעשרות השנים האחרונות גורמים להורים רבים לחשוש מאוד ממה שילדיהם עוברים במוסדות הלימוד, ורבים מהם פונים אליי בבקשה להביא לתיקון המצב.

זו הסיבה שהבטחתי להורים להקים את מערכת השקיפות, לפחות לגבי התוכניות החיצוניות שמלמדים את ילדיהם בבתי הספר. אני מתכוון לעמוד בהבטחתי.

המהפכה הפרוגרסיבית מיהדות, ציונות, מסורת והבחנה בין הזהויות השונות למחיקת הזהויות, ‘האחר הוא אני’ וטשטוש בין אויב לאוהב זו הסיבה שהוקמו לפני שנים רבות תלמודי תורה לאומיים ע”י הורים שביקשו לבחור בעצמם את החינוך שמתאים לעולם הערכים שלהם.

תלמיד בתלמודי התורה הלאומיים מתוקצב רק בכ- 35% מתלמיד בחינוך הממלכתי. אלפי הבוגרים, ההורים והמורים נמצאים בחזיתות השונות משמחת תורה. שיעור ההתגייסות של בוגרי מוסדות החינוך הללו 100%. בנטל השירות ומסירות הנפש הם בהחלט נושאים, אבל במקביל הם נושאים גם בנטל הכלכלי הגבוה של חינוך ילדיהם, בלי שום שוויון בנטל.

בהסכם הקואליציוני שנחתם בעת הקמת הממשלה הוסכם להגדיל את התקציב וע”י כך להסיר את העוול הנורא ואי השוויון בין ההורים שנהנים מחוק חינוך חינם לבין אלפי ההורים של תלמידי תלמודי התורה הלאומיים שמשלמים כל חודש מאות שקלים עבור כל ילד. הגיע זמן השוויון בחינוך.

בניגוד גמור לאותן תפיסות פרוגרסיביות שמחקו כל זהות אפשרית וטשטשו את מושגי הצדק והמוסר המוחלטים, אותם ילדים לומדים תורת אמת, זו שיודעת להבדיל היטב בין החושך לאור, בין הטוב לרע ובין האמת לשקר, זו שרק בה טמונה התקווה לתיקון העולם והאנושות.

אמשיך להילחם כנגד תרבות הפרוגרס, כנגד תרבות מחיקת הזהויות והתרבות שאינה מבחינה בין אויב לאוהב.

אמשיך להילחם למען הציבור הענק ששולח את ילדיו לקבל חינוך נקי מפרוגרס.

אמשיך להילחם למען חירותם של כל ההורים במדינת ישראל לבחור את החינוך היהודי והציוני שמתאים לערכים שלהם, ועל זכותם לדעת בשקיפות מלאה מה ילדיהם לומדים בבתי הספר.

אמשיך להילחם למען חיזוק הזהות היהודית של מדינתנו.

אמשיך להילחם למען הכרעה ברורה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה.

לא מדובר במותרות, אלא בצורך קיומי שלנו כעם וכמדינה.

סגן השר אבי מעוז העביר שיעור חשוב אבל פשוט מאוד לראשי מערכת המשפט: מה ההבדל בין אויב לאוהב?

בראיון לערוץ 7 קרא סגן השר אבי מעוז לשנות את ההתנהלות הצבאית ביהודה ושומרון מקצה לקצה.

במאמר בעלון ‘עולם קטן’ מתריע סגן השר אבי מעוז מפני המרד שמתרחש בצה”ל:
בחנוכה תשפ”ג, ערב הקמת הממשלה, סיפרתי מעל בימת הכנסת על טור שכתב העיתונאי אלון בן דוד בעיתון מעריב מספר ימים קודם לכן, ב-16 בדצמבר 22′, ובו הוא קרא לנשיאת בית המשפט העליון דאז להיות המתרס האחרון כנגד כוונות החקיקה של הממשלה הנכנסת.
באותו טור כתב בן דוד כך: “בספר החוקים של מדינת ישראל יש רק גוף אחד שמופקד על שמירת סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו – השב”כ …ספק אם מנסחי החוק נתנו דעתם לסיטואציה שבה מי שיאיים על הדמוקרטיה הישראלית הוא בית המחוקקים שלה…הוא (כלומר השב”כ) מעולם לא נדרש להגן על המשטר הדמוקרטי מפני אחד ממוסדות המדינה.
לאחרונה, הדיונים בשב”כ מתחילים לגעת בשאלות האלו, מתוך הבנה שהן לא יישארו תיאורטיות …השב”כ עשוי למצוא את עצמו כמגן האחרון של הדמוקרטיה הישראלית”.
בנאומי חשפתי שבגרסה הדיגיטלית של אותו הטור, המשפט על הדיונים הללו הושמט משום מה.
כבר אז תוכננה ההתנגשות בין רשויות השלטון, וחשוב להדגיש שהדברים נכתבו עוד טרם הקמת הממשלה ולפני פרסום הרפורמה לתיקון מערכת המשפט של יריב לוין.
בשיחות לקראת הקמת הממשלה הבאתי את העובדות הללו בפני ראש הממשלה הנבחר, נתניהו, והתרעתי על כך שהשב”כ עלול להפוך להיות גוף אקטיבי במחלוקות הפוליטיות במדינת ישראל.
אותו חשש התממש לצערי גם בצה”ל.
הרמטכ”ל הרצי הלוי התמנה במחטף ע”י שר הביטחון הקודם, בני גנץ, באישור היועמ”שית, זו שמונעת כל דבר שהיא יכולה מהממשלה הנוכחית, אבל איפשרה כל דבר לממשלה הקודמת, כולל מינוי רמטכ”ל בממשלת מעבר בתקופת בחירות.
בצער רב עליי לקבוע, שמתחילת כהונתו של הרמטכ”ל, כהונה שמקבילה לכהונת הממשלה הנוכחית, מנהל הפיקוד הבכיר של הצבא, בראשות הרמטכ”ל ובגיבוי מלא של שר הביטחון, מרד כנגד הדרג הנבחר.
זה התחיל ביחס הפושר, שלו ושל שר הביטחון, כלפי גילויי הסרבנות ובהימנעות בוטה מטיפול אקטיבי ונחרץ בתופעה, שהיה ברור לכולם שמסכנת את בטחונה של מדינת ישראל, כפי שאמר ראש הממשלה ואמרו רבים אחרים.
זה המשיך בהובלת הצבא בעיוורון שנבע מיהירות ומהיצמדות לקונספציה על חמאס המורתע.
לאחר מכן זה התבטא בהחלטה המופקרת שלו ושל ראש השב”כ, שלא לעדכן בליל שמחת תורה את ראש הממשלה על ההתרעות החמורות לקראת המתקפה, החלטה שהיה לה חלק נכבד במה שאיפשר למתקפה הזוועתית להתרחש.
ומאז שמחת תורה ועד היום זה נמשך בהיאחזות של הרצי הלוי בקרנות המזבח ובסירובו לקחת אחריות ולהתפטר, כאשר אפילו פטרונו, בני גנץ, אמר בימים האחרונים שבהזדמנות הראשונה על ראשי מערכת הביטחון להתפטר.
הלוי ממשיך, בלי שום בושה ולמרות אחריותו למחדל המזעזע, לעצב את פני המטכ”ל הבא במינוי אלופים ותתי אלופים לתפקידים בכירים בצה”ל, ובמקביל עוצר את קידומם של קצינים בעלי אוריינטציה התקפית, בעלי תפיסה צבאית אחרת משלו, ואף מפריש אותם מהצבא.
לצערי כל הדברים הנ”ל נעשים בגיבוי של שר הביטחון, שמהווה שותף מלא למהלך הזה.
זהו אותו רמטכ”ל שעשה כל מאמץ לחסום בדיקה של מבקר המדינה על מה שהתרחש בצה”ל לקראת המתקפה ובמהלכה.
שר הביטחון חייב לעצור, ובאופן מיידי, את כל המינויים שנעשים על ידי הרמטכ”ל, שאין לו שום סמכות מוסרית לעסוק בהם. אם לא יעשה כן, עליו ועל הרמטכ”ל להתפטר ולפנות את מקומם.

ראיון של סגן השר אבי מעוז ברדיו קול חי

לקראת ההצבעה על תיקוני התקציב כתב סגן השר אבי מעוז:

כשנכנסתי לתפקידי כסגן שר נחתם מול סיעת נעם בראשותי הסכם קואליציוני.

על פי ההסכם הזה, היה אמור למשל, להיות מתוקן באופן חלקי העוול שנעשה עם תלמודי התורה הלאומיים.

במציאות ההזויה הנוכחית, אלפי תלמידים בתלמודי התורה הציוניים מופלים לרעה יותר מכל מגזר אחר במערכת החינוך.

מדובר במוסדות שמאה אחוז מבוגריהם מתגייסים לשירות משמעותי, רבים מהם לתפקידי קצונה.

מדובר במוסדות שבוגריהם, הוריהם ומוריהם לוחמים כבר קרוב לשנה בדרום ובצפון, בסדיר או במילואים.

מדובר בציבור שלצערנו גם בבתי הקברות הצבאיים יש לו נציגות לא מבוטלת.

בנטל השירות הצבאי הציבור הזה נושא ועוד איך, אבל כשזה מגיע למה שאמור להיות חוק חינוך חינם, הציבור הזה מתוקצב בכ-30% מהתקצוב של החינוך הממלכתי, והנטל הכלכלי נופל על ההורים בלי שום שוויון.

נאבקתי כדי שתיקון העוול הזה ייכנס להסכם הקואליציוני. כל סיעות הקואליציה חתמו על כך.

לצערי הרב, הסעיף הזה בהסכם לא כובד, ואני דורש שהתיקון הזה יקרה.

לא ייתכן שציבור שכזה ישלם בדמו בשדות הקרב, וייאלץ לשלם בלי שום פרופורציה על חינוך ילדיו.

מה שעוד הופיע בהסכם היה תקצוב הרשות לזהות לאומית-יהודית, שהוקמה כחלק מההסכם עמי, בסכום של 285 מלש”ח עבור שתי שנות תקציב.

עם פרוץ המלחמה הסכמתי לוותר על יותר מ- 90% מהתקציב הנ”ל עבור צרכי המלחמה, וזאת למרות שלדעתי ולדעת רבים אחרים נושא הזהות הלאומית-יהודית נוגע באופן עמוק לתהליכים שהובילו אותנו לעיוורון שקדם למתקפה הרצחנית של החמאס.

תקציב זה עדיין לא הועבר לרשות לזהות לאומית יהודית.

אם לא מתאפשר לי לתקן את העוול של תקצוב תלמודי התורה הציוניים, אם לא מתאפשר לי לקדם את חיזוק הזהות הלאומית והיהודית של המדינה, עניין קריטי ביותר בעת חירום שכזאת, ואם לא מאפשרים לי למשל לקדם עבור הורי התלמידים במערכת החינוך את פרויקט השקיפות, כדי שיוכלו להיות יותר מעורבים במה שמתרחש בין כותלי בתי הספר ולהיות מודעים לתכנים שאיתם ילדיהם נפגשים, אז אני מצידי לא אוכל להצביע עם הקואליציה, כולל בהצבעות התקציב, ואף אצביע נגד.

זו המחויבות שלי לזהותה של מדינת ישראל ולחירותם של ההורים לבחור את החינוך עבור ילדיהם.

לאחר פגישה עם ראש הממשלה כתב סגן השר אבי מעוז:

נעתרתי לבקשתו להימנע היום בהצבעה על תיקוני תקציב 2024, ולאפשר לו לפתור את כל הנושאים שעדיין לא נפתרו במסגרת התקציב, עד להצבעה על התקציב המתוקן שתובא ביום חמישי לכנסת.