נאום של סגן השר אבי מעוז על מזרח תיכון חדש באמת:
הנשיא המנוח שמעון פרס דיבר שוב ושוב על מזרח תיכון חדש.
בנאום שהוא נשא בכנסת ארבעה ימים לפני חתימת הסכם אוסלו הוא אמר כך, ואני מצטט:
“זה הסכם בין שני עמים שנפשם נקעה ממלחמה.
לא עוד מלחמה, לא עוד טרור, לא עם הפלשתינים, לא עם המצרים ואפילו לא עם הלבנונים.
בארץ הזאת ישלוט השלום.
אנחנו נביא לילדים של כולם מזרח תיכון חדש, מודרני, לא לפי ה’אלטע מודה’ שלכם.
עשינו הסכם שיביא אור ליומם של האנשים הצעירים.
אנחנו גאים במה שעשינו, גאים באומץ ליבנו, גאים בהכרעה החדה, גאים בתקווה שאנחנו מביאים לעם היהודי, למדינת ישראל ולכל תושבי האזור”. עד כאן סוף ציטוט.
כמה הזיות, כמה משיחיות שקר, כמה הנדסת תודעה.
על הטירוף הזה שילמנו במחבלים מתאבדים, באוטובוסים מתפוצצים ובנהרות של דם.
הרי כמו שאמר ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר: הערבים הם אותם ערבים, והים אותו ים.
כלומר, הרצון להשמיד אותנו נשאר בדיוק אותו דבר, כפי שחווינו בצורה כל כך קשה וכואבת לפני שנה.
עכשיו אנחנו מתחילים לראות איך יוצרים באמת מזרח תיכון חדש.
מתוך עוצמה.
מתוך נחישות.
מתוך ציונות.
מתוך תודעה יהודית.
מתוך תודעה משיחית.
כן, כמו שאמר ראש הממשלה המנוח, דוד בן גוריון, ואני מצטט:
“הדבר שקיים את העם היהודי בכל הדורות והביא ליצירת המדינה היה החזון המשיחי של נביאי ישראל. חזון גאולה יהודית ואנושית. מדינת ישראל היא עכשיו מכשיר הגשמה של חזון משיחי זה”. סוף ציטוט.
אנחנו נמצאים בתקופה משיחית.
אנחנו נמצאים בתקופה שבה הקב”ה מדבר אלינו מתוך המציאות.
חז”ל לימדו אותנו במדרש: “אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח”.
ואנחנו בהחלט מצפים למשיח.
אני רוצה לסיים לקראת עדותו של ראש הממשלה מחר, בהכרת הטוב כלפי ריבונו של עולם, שדאג שבעת הזאת, מי שינהיג את המדינה ואת הממשלה יהיה בנימין נתניהו.
ואני רוצה גם לשמש פה לעם ישראל:
תודה גדולה אדוני ראש הממשלה, ח”כ בנימין נתניהו, על הובלת המדינה בכלל, ובפרט על הנהגת המערכה הקשה בשנה האחרונה, לקראת יצירה של מזרח תיכון חדש באמת.

סרטון שפרסם סגן השר אבי מעז לקראת תחילת עדותו של ראש הממשלה

ראיון של סגן השר אבי מעוז באולפן ערוץ 14

טור של סגן השר אבי מעוז בערוץ 7:
הפרקליטות התנגדה לדחיית משפטו של ראש הממשלה כי ‘זה נוגד את האינטרס הציבורי’.
מצב חירום של הקורונה היה עילה מספקת לדחיית המשפט.
כשהפרקליטות ביקשה דחייה כדי לעבור על החומרים מהמייל של מנכ”ל אתר וואלה, זו הייתה עילה מספקת לדחיית המשפט בכמה ימים.
פגרת בית המשפט היא תמיד עילה מספקת לא לקיים את הדיונים.
חשיפת פרשת פגסוס הייתה עילה מספקת לפרקליטות לבקש דחייה.
ובאופן כללי, לידה, מילואים, אבל משפחתי או מחלה לא עלינו, הם עילות מספיקות כדי לבקש דחייה בדיונים.
על פי נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס: “נסיבות אישיות חריגות, שאינן צפויות מראש, עשויות להוות נימוק מוצדק לשינוי מועד הדיון”.
על פי מחקר שנעשה ברשות השופטת, 71% מסך בקשות הדחייה מתקבלות על ידי בית המשפט.
24% מהבקשות הן מפאת נסיבות אישיות או שיקולי נוחות, כדוגמת עומס עבודה, אירועים משפחתיים, או הימצאות בחו”ל.
למשל, בתיק אזרחי אחד הדיון נדחה בחמישה חודשים בגלל מילואים של עד מומחה.
במשפט הולילנד עד המדינה לא הרגיש טוב והדיון נדחה.
אבל ניהול מלחמה בשבע חזיתות וניהול המדינה בתקופה כל כך רגישה זו לא עילה מספקת?
ח”כ לפיד, היה ראש ממשלה לזמן קצר.
חברי הכנסת גנץ וליברמן, היו שרי ביטחון.
הם הרי יודעים מה האחריות שמוטלת כעת על כתפי ראש הממשלה ומה המשמעות של מה שקורה בסוריה.
לו הם היו בתפקיד ראש הממשלה במצב הנוכחי, הם לא היו מבקשים דחייה? ברור שכן, וכנראה גם היו מקבלים.
מדברים כל הזמן על הצורך בלהשיב חטופים.
מדברים על תקיפה באיראן.
מי יטפל בנושאים הללו? ראש ממשלה על דוכן העדים?
בית המשפט דחה את הבקשה לדחייה בדיונים, כי לדבריו: ‘לא חל שינוי מהותי בנסיבות’.
מה שקורה בסוריה כעת זה לא שינוי הנסיבות?
מה שבאמת עומד ברקע ההתעקשות הזאת של היועמ”שית, הפרקליטות ובית המשפט העליון, זה מה שהוא מבחינתם האינטרס הציבורי הכי עליון:
הפגיעה בראש הממשלה נתניהו והפלת ממשלת הימין.
אינטרס פוליטי פר אקסלנס.
והאינטרס הפוליטי הזה הוא העילה מבחינתם להמשך קיום המשפט, גם על חשבון ביטחון ישראל.
בושה.

סרטון שפרסם סגן השר אבי מעוז בתגובה לדברים שנאמרו במליאת הכנסת בנוכחות נשיא פרגוואי

טור של סגן השר אבי מעוז בעלון ‘עולם קטן’:
לאחר ההסדרה בלבנון, ולמרות היתרונות שטמונים בה בניתוק בין הזירות בצפון ובדרום, אנחנו עומדים בפני סכנה ביחס למה שעומד לקרות בעזה.
בשכונה שלנו, האויבים שלך בודקים אותך בשבע עיניים לפי איך שאתה מתנהל עם האויבים האחרים.
אם אתה למשל בורח בצורה מושפלת מלבנון, חורשי רעתך ביהודה, שומרון ועזה מבינים את הרמז ופותחים באינתיפאדה השנייה.
לכן, אם אנחנו לא משאירים בשליטתנו רצועת ביטחון בדרום לבנון, ההסכם המקסימלי שנצליח להשיג בעזה, אמנם יביא את החטופים, אבל ייאלץ אותנו לוותר על שליטה ביטחונית בפרימטר, בציר פילדלפי ובציר נצרים.
ממילא, אין סיכוי סביר ונראה לעין שהחמאס יוותר על הוצאה מוחלטת שלנו מהרצועה.
מה שאומר, שגם אם כרגע החמאס ושאר ארגוני המחבלים ברצועת עזה הוכו קשות, אנחנו נעמוד בעתיד בפני אותה מציאות של ארגוני טרור שמאיימים על תושבי העוטף, יורים על ערי ישראל מדי פעם, ובעיקר מתכוננים למתקפה הבאה, גם אם זה ייקח להם עוד כמה שנים.
עוד פעם נפקיר את ביטחוננו בידי גורמים זרים?
מי יהיה מוכן למסור את נפשו כדי להגן על אזרחי ישראל מפני ארגוני טרור שינסו לירות טילים למרכז הארץ או להכין פלישה נוספת? כוחות שמירת השלום של האו”ם? חיילים אמריקניים? נציגי האמירויות?
עוד פעם נסמוך על ערבויות של מדינות זרות שהאינטרס שלהן בוודאי לא חופף לאינטרס של מדינת ישראל?
כמו שאמר הסופר הבריטי דאגלס מאריי בכנס בקנדה: “מי יגן על היהודים? על מי הייתם סומכים שיגן עליהם? האירופאים? העולם הערבי? לא. ההיסטוריה מראה שרק עם אחד יגן על העם היהודי. העם היהודי”.
בנוסף, הזאבים מסביב משחרים לטרף לראות איך נגיב על ההפרות.
העובדה שאנחנו מגיבים כעת בנחישות, כאשר אנחנו עדיין בתוך דרום לבנון ובתוך רצועת עזה זה עניין אחד.
אבל מה יהיה כאשר נצא משם?
הרי התיירות בע”ה תחזור, ביישובים ברחבי הצפון והדרום תהיה שגרה, ואז יתחילו ההפרות הקטנות. קצת העברת נשק ותחמושת. קצת אימונים. טפטופי ירי קטנים.
האם אז נגיב על ההפרות הקטנות ונסתכן בחזרה למלחמה?
לקראת הבריחה מלבנון הבטיח אהוד ברק שלבנון תבער אם יירו עלינו משם.
לקראת ההתנתקות אריאל שרון הבטיח שאש מעזה תיענה באש קשה מאי פעם.
ובפועל תגובות רפות.
לצערנו, עד שלא קורים אסונות נוראיים כמו במלון פארק או כמו במתקפת שמחת תורה, אנחנו לא מעזים לעשות צעדים דרסטיים.
ההתמכרות לשקט והרצון לסיים מלחמות לפני סילוק האיומים לא יכולים להמשיך לנהל אותנו. בבור הזה כבר נפלנו מספיק פעמים ושילמנו בכל כך הרבה דמים.
בשנה האחרונה רוח גבורה גדולה נושבת בעם ישראל, גם בקרב הלוחמים וגם בעורף האזרחי.
הרוח הזו הניעה אותנו, בהנהגתו של ראש הממשלה, להילחם כפי שלא נלחמנו זה זמן רב.
שינויים דרמטיים קורים בעקבות זאת באזורנו.
משטר אסד נפל, ואנחנו נערכים לקראת שינוי המשטר בסוריה על כל המשתמע מכך.
אין ספק, בעקבות נפילת משטר אסד נשבר ציר הרשע של איראן.
עכשיו הזמן לסיים את המלאכה ולהכריע את אויבינו בחזיתות השונות.