נאום של ח”כ אבי מעוז על הפצ”רית והיועמ”שית:
מחפשים את הטלפון של הפצ”רית. אולי כבר מצאו. אני ממליץ לקחת את הטלפון של היועמ”שית. אפשר למצוא שם את אותן ראיות.
כולם יודעים שהיועמ”שית והפצ”רית מחפות אישה על חברתה כבר לאורך זמן רב.
השאלה העיקרית על מי שתיהן יחד מחפות?
על מי הן מחפות?
מי הגורם שמפעיל אותן כחלק מהמערכה ליצירת אנרכיה במדינת ישראל בניסיון להוריד את מחנה הימין ואת נתניהו מהשלטון?
ומכאן אני רוצה לעבור לתביעה הנשמעת שוב ושוב, וגם מכיוונה של היועמ”שית, להקים ועדת חקירה ממלכתית.
מי שאמור למנות את יו”ר וועדת החקירה זהו נשיא בית המשפט העליון.
כעת אנחנו עומדים בשיאה של פרשיית הפצ”רית והיועמ”שית.
הפצ”רית שעמדה בראש מערכת המשפט הצבאית, הנציגה הבכירה ביותר של שלטון החוק ושל מה שמכונה ‘שומרי הסף’ בצה”ל, היא עצמה חשודה בשיבוש חמור של הליכי חקירה, בהעלמת ראיות ובשקרים לבג”צ, וכל זאת כאשר ברקע עלילת דם מתועבת על חיילי צה”ל.
אתם רוצים שנציגי המערכת הזאת, שרואה את עצמה מעל החוק ומעל העם, יקבעו את הרכב הוועדה?
נו, באמת.
הרי הם הרי צריכים להיחקר על החלק שלהם בטבח.
התוצאה של ועדה שכזו ידועה מראש.
נשיא בית המשפט העליון, היועמ”שית, הפצ”רית מובילים לאי אמון מוחלט של הציבור במערכת המשפט.
כל וועדת חקירה, שתמונה על ידי שופטים, ששוב ושוב הולך ומתברר עד כמה הם לא מורמים מעם, תהיה מוטה מראש.
זו לא תהיה ועדת חקירה אלא חוכא ואיטלולא.

ראיון של חה”כ אבי מעוז ברדיו גלי ישראל

נאום של חה”כ אבי מעוז:
הבריח התיכון שמחבר בין החוק שאנחנו מדברים עליו לבין חוק הגיוס זה הניסיון לכפות אורח חיים אחר על ציבור שלם.
אני רוצה לדבר דווקא על חוק הגיוס.
התורה והצבא הם שני יסודות שעליהם המדינה עומדת ומתקיימת.
כפייה לא תביא לגיוס של אף אחד.
אני רוצה להגיד נקודה מסוימת, עלתה לי מחשבה כשהשתתפתי בעצרת התפילה, שהיא הייתה המונית, ואני רוצה להסביר למה השתתפתי, למה אני חושב שדווקא חיבור עם הציבור החרדי, ואני רוצה להסביר למה.
התורה והצבא שני יסודות.
מרן הרב קוק זצ”ל אומר שבקשר לתורה יש ארבע יסודות, ארבעה שלבים, איך אפשר להביא לקירוב הבנה לגבי התורה.
השלב הראשון שאתה צריך לעשות זה לדבר על כבוד התורה. כבוד התורה זה הדבר הבסיסי ביותר.
לאחר מכאן תעבור לשלב אחר. חיבת התורה.
לאחר מכן, השלב השלישי, הכרת התורה. תלמד. תכיר.
והשלב הרביעי זה קיום התורה.
אני רוצה לעשות אנלוגיה לגבי הציבור החרדי, היחס שלו לגבי המדינה ולגבי הצבא.
עכשיו, אני אומר –יש תהליכים. התהליכים האלה קורים לאט אולי, אבל הם קורים.
אני חושב שהניסיון להביא חוק גיוס בכפיה גודע את התהליכים האלה.
ואני רוצה להגיד, כמו שהרב מדבר על כבוד התורה, חיבת התורה, הכרת התורה וקיום התורה, אני חושב שאנחנו צריכים לפעול באותה מידה.
קודם כל כבוד המדינה והצבא, לאחר מכן חיבת המדינה והצבא, לאחר מכן, שלב השלישי, כבר הכרת הערך של המדינה והצבא, ואז נגיע לשלב הרביעי שזה קיום, שירות.
אני חושב שלאחר שעוברית את השלבים האלה, קודם כל כבוד, יחס של כבוד, לאחר מכן יחס של חיבה, לאחר מכן כבר הכרת הערך, אפשר להגיע לשירות צבאי.
כפייה לא תביא חרדי אחד, וכשנגיע לשירות הצבאי הצבא יצטרך לעשות הרבה שינויים, והדבר העיקרי – לעגן בפקודות מטכ”ל את כל היחידות וכל תנאי השירות של החרדים.

חה”כ אבי מעוז בנאום בן דקה על מינוי הפצ”ר:
התבשרנו על מינוי פצ”ר חדש, איתי אופיר, עורך דין.
אני לא מכיר אותו, אבל הוא בוגר קרן וקסנר.
אני רוצה לספר לכם.
ההבטחה הראשונה שקיבלתי מראש הממשלה כשנכנסתי לקואליציה לפני שלוש שנים הייתה – תביא החלטת ממשלה לבטל את השיתוף פעולה עם קרן וקסנר.
כמובן שהממשלה לא עמדה בזה. זו אחת הסיבות שאני פרשתי מהממשלה.
ולכן אני אומר – בושה לממשלת ימין על מלא, שעדיין ממנה בוגרי קרן וקסנר.
ואחרי שאמרתי את זה, אני מאחל לו הצלחה רבה בתפקידו.

טור דעה של חה”כ אבי מעוז:
ישנו הבדל משמעותי בין ‘מבט מגזרי’ לבין ‘מבט כללי’.
בהקשר למינוי הפצ”ר החדש, ‘המבט המגזרי’ הביא לתמיכה בלתי מסוייגת במינוי.
אבל כדאי מאוד ללמוד מההיסטוריה, ואני רוצה להביא מספר דוגמאות מהעבר:
כאשר נפתלי בנט הפציע בשמי הפוליטיקה שמענו את אותם ניגונים של ‘המבט המגזרי’ – הוא גדל בערוגות של המגזר הדתי-לאומי, קצין בסיירת מטכ”ל, מלח הארץ, מנכ״ל מועצת יש”ע, עזר להתיישבות ועוד.
משלנו לגמרי. אין מתאים ממנו להנהגה.
את התוצאה כולנו מכירים – גניבת קולות הימין והקמת ממשלת בנט-לפיד-עבאס.
מי שהצליח להתעלות מעל ‘המבט המגזרי’ אל ‘המבט הכללי’, זיהה מיד את הסכנה שעלולה לצאת מבנט.
הדוגמה השנייה זהו אביחי מנדלבליט.
לכאורה מינוי מצוין. פצ”ר, בן של מפקד באצ”ל, חוזר בתשובה.
ממש מתאים להיות מזכיר הממשלה ולאחר מכן היועץ המשפטי לממשלה.
מנדלבליט התהפך על מדינת ישראל פעמיים.
פעם אחת, כאשר בתור פצ”ר הוא היה שותף, יחד עם הרמטכ״ל גבי אשכנזי, למרד כנגד הדרג הנבחר, כשהם טרפדו את מינויו של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ״ל, לאחר החלטת ממשלה שהובילו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק.
בהמשך הוא יטען ש:”שי ניצן מחזיק אותי בגרון”, בהקשר לפרשיית גבי אשכנזי ומסמך הרפז.
ובפעם השניה הוא התהפך עלינו עם הגשת כתבי אישום כנגד ראש הממשלה נתניהו, על כל תפירת התיקים והנזק הכבד שנגרם מכך למדינת ישראל.
הדוגמה השלישית שכדאי ללמוד מההיסטוריה זה רוני אלשיך.
גם הוא משלנו, דתי-לאומי, מתנחל, סגן ראש השב״כ שעשה דברים מופלאים.
מועמד אידיאלי לתפקידים בכירים מטעם הציבור הדתי-לאומי.
ראש הממשלה מינה אותו למפכ״ל המשטרה, אבל הוא הבין ‘באיזה צד מרוחה החמאה’ ואת מי כדאי לרצות והתהפך עלינו, נגד נתניהו ונגד הימין, עד להשתתפות במחאות האנרכיה של השמאל.
מהדוגמאות הללו אני לומד שלא תמיד ‘המבט המגזרי’ הוא המבט הנכון.
ומכאן למינוי הפצ”ר החדש.
אין ספק שעו”ד איתי אופיר הוא מלח הארץ, משלנו לגמרי, עזר רבות להתיישבות, ומבחינת ‘המבט המגזרי’ אין ספק שזהו מינוי ראוי מאין כמותו.
ואולם, חששותיי מהמינוי הזה נובעות מהמבט של מלחמת התודעה של השמאל כנגד הלגיטימיות של שלטון הימין.
קרן וקסנר משמשת כאחת הפלטפורמות העיקריות במאבק של השמאל הרדיקלי כנגד שלטון הימין.
עו”ד אופיר למד בתכנית הקצרה של קרן וקסנר. הוא מוצג כחבר ברשת העמיתים והבוגרים של קרן וקסנר, רשת שמופעלת כרשת דיפ-סטייט של מי שפועלים למען המדיניות המוצהרת של וקסנר, שכידוע נטועה עמוק עמוק בשמאל.
כולם מכירים את הקשר בין וקסנר לבין ג’פרי אפשטיין ואהוד ברק. הכול ידוע.
ומכאן נובעים חששותיי בהקשר של המינוי הזה.
ברור שהוא מלח הארץ, ברור שהוא עזר להתיישבות, ברור שהרצונות שלו טובים, אבל לפעמים האדם נתפס ברשתה של מערכת הנדסת התודעה, הוא חלק מהקבוצה הזאת ובודאי לא יוכל להתנתק ממנה ולפעול כנגדה.
הדוגמה הכי טובה היא, שרק לפני שלוש שנים, אותו איתי אופיר, בוגר קרן וקסנר, זה שהיה שותף עם גלי בהרב-מיארה באותו משרד, כשל בצורה חמורה, כאשר בהרב-מיארה ביקשה ממנו חוות דעת לגבי מינוי הרצי הלוי לתפקיד הרמטכ”ל.
עשרה ימים לפני הבחירות, ממשלת מעבר, כאשר ברור שזה מהלך שבא לסכל את האפשרות של הממשלה הנבחרת הבאה לקבוע את זהותו של ראש הצבא, אחד מעמודי התווך של הפקידות הבכירה, ובפועל אחד מעמודי התווך של הדיפ-סטייט.
עו”ד אופיר לא הפנה עורף למערכת אליה הוא מחוייב וכתב את חוות הדעת שאיפשרה, בסופו של דבר, למנות את הרצי הלוי לרמטכ”ל.
זו הסיבה שאני חושש ולכן הבעתי התנגדות למינוי הזה.
הלוואי ואתבדה, ואני מאחל לו בכל ליבי הצלחה רבה בתפקידו.

נאום של חה”כ אבי לרגל ציון יום העלייה:
הרמב”ם כותב בהלכות מלכים ומלחמותיהם, שמי שאינו מאמין בביאת המשיח או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: “וְשָׁב ד’ אֱלֹוקיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים … אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ד’ אֱלֹוקיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ”.
כלומר, העלייה לארץ, ובשמה האחר ‘קיבוץ גלויות’, זו הופעה ושלב בביאת המשיח.
‘עלייה’, כי כמו שאמרו חז”ל: “ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות”. במובן הרוחני, כמובן.
‘קיבוץ גלויות’, כי כאשר עם ישראל כולו, או כל אחד ואחד ממנו, נמצא מחוץ לארץ ישראל זוהי מציאות לא נורמלית, זוהי מציאות מנוגדת לטבע הלאומי שלנו, ולכן היא נקראת גלות.
כאשר אנחנו שבים לארצנו, אנחנו מתקבצים חזרה למקומנו הטבעי והבריא. חוזרים למציאותנו הנורמלית.
הנביא ישעיהו התנבא:
“וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַד’ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם”.
הסביר מרן הרב קוק זצ”ל, לפני 92 שנה, בראש השנה תרצ”ד, בבית כנסת ‘החורבה’ בירושלים העתיקה, שבביטוי ‘שופר של גאולה’ או ‘שופרו של משיח’, הכוונה היא להתעוררות ולדחיפה הגורמת לתחייתו ולגאולתו של עם ישראל.
ההתעוררות הזו היא התקיעה המקבצת את האובדים והנידחים והיא זו שמביאה אותם להר הקודש בירושלים.
ועוד הסביר אז מרן הרב קוק זצ”ל, שישנם שלושה סוגי שופרות של גאולה – שופר גדול, שופר בינוני ושופר קטן.
השופר הגדול הוא ההתעוררות והרצון שמקורם בקדושה, באמונה החזקה בד’ ובתורתו, בקדושת ישראל וייעודו, וברצון לקיים את רצון ד’ שהיא גאולת ישראל השלמה.
השופר הבינוני הוא ההתעוררות שבאה מהטבע האנושי הבריא, שגם הוא מקורו בקדושה. טבע אנושי בריא, שמחולל רצון טבעי פשוט באומה לחזור ולחיות חיי חרות של אומה בארצה עם מדינה משלה. רצון טבעי שנובע מהרגשה לאומית טבעית.
כאשר אין את התלהבות הקודש ורצון הגאולה הנעלה הנובע ממנה, ואין גם את ההרגשה האנושית הלאומית והטבעית של רצון לחיות כאומה, באים, לא עלינו, אויבי ישראל ותוקעים באוזנינו.
הם מכריחים אותנו לשמוע קול שופר.
הם מתריעים ומרעישים באוזנינו ואינם נותנים לנו מנוח בגולה.
הדברים הללו של מרן הרב קוק זצ”ל נאמרו פחות משנה לאחר עליית הצורר הנאצי לשלטון.
6 שנים לפני פרוץ השואה הנוראה, שהביאה את הקץ האיום על גלות יהדות אירופה.
ואני רוצה לפנות מכאן לאחינו שמפוזרים עדיין בגלויות השונות.
אל תחכו לשופר הקטן, זה ששונאי ישראל תוקעים בו באוזנינו ומאלצים אותנו לצאת בעל כורחנו מהגלות.
אל תחכו לגילויי האנטישמיות, שכבר מתגברים והולכים.
בואו לפה מתוך התעוררות חיובית.
בואו מתוך רצון טבעי ופשוט להיות חלק מהתחייה הלאומית שלנו, חלק ממה שהולך ונבנה בארצנו כבר מאתיים שנה ויותר.
בואו מתוך הכרה אידיאלית בערך הרוחני של הגאולה ושל קיבוץ גלויות.
בואו לממש את נבואת משה בתורה ונבואות שאר הנביאים על דבר הגאולה של עם ישראל, זו שתביא גאולה לאנושות כולה.
על כל הגורמים שקשורים לעלייה בארץ – משרד העלייה, הסוכנות היהודית, ארגון נתיב ועוד, לפעול בכל הכוח להביא כמה שיותר יהודים מרחבי תבל, ולדאוג לכך שהקליטה שלהם תהיה טובה ומוצלחת, עם כמה שפחות חסמים, מכשולים ובירוקרטיות.
ובע”ה נזכה כולנו יחד במהרה למימוש מלא של התפילה:
“תקע בשופר גדול לחרותנו,
ושא נס לקבץ גלויותינו,
וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו”.