האזינו לראיון של סגן השר אבי מעוז ברדיו קול ברמה

לראיון של סגן השר אבי מעוז ברדיו צפון

טור שפרסם סגן השר אבי מעוז באתר אייס:

לפני 50 שנה, בצהרי יום הכיפורים תשל”ד (6 באוקטובר על פי התאריך הלועזי-נוצרי), פרצה המלחמה, שצרובה בתודעה הישראלית כמלחמת יום כיפור.

למרות שהמלחמה מכונה במדינות ערב ‘מלחמת אוקטובר’, בישראל התקבע בצורה מוחלטת השם ‘מלחמת יום כיפור’, מתוך עוצמת המכה בפתיחת המלחמה בעיצומו של היום הקדוש, ומתוך הבנה שבחירת מועד פתיחת המלחמה לא היה מקרי ונבחר בקפידה בגלל משמעותו הרבה בעם היהודי.

לפני שנה, בשבת, בבוקרו של חג שמחת תורה, החלה המתקפה הברברית בדרום. כוחות צה”ל יצאו למערכה ברצועת עזה, מערכה שהתגלגלה למלחמה בחזיתות שונות, ושמה שניתן לה בתחילתה היה ‘חרבות הברזל’.

בארץ ובעולם הלך והתקבע מתחילת המלחמה המונח ‘מתקפת ה-7 באוקטובר’ ובהמשך ‘מלחמת 7 באוקטובר’.

היום ברור לכולנו, שהמערכה הנוכחית היא הרבה מעבר לסכסוך טריטוריאלי מול ציר הרשע של איראן ושלוחותיה.

מי שהחליט על המתקפה ועל המועד שלה, עשה זאת במטרה לשחוט מאות אלפי יהודים, ‘מתנחלים’ כלשון אויבינו, וזאת בעיצומו של חג יהודי מובהק. בדיוק כפי שמלחמת יום כיפור פרצה באותו יום בגלל תאריכו היהודי המקודש ולא בגלל ה-6 באוקטובר, כך גם תאריך המתקפה המזוויעה נבחר בגלל חג שמחת תורה ולא בגלל ה-7 באוקטובר.

המטרה שלהם, יחד עם שותפיהם בלבנון, באיראן, בעיראק, בתימן וביו”ש, ויחד עם תומכיהם ברחבי העולם (‘מהים עד הנהר’) הייתה והינה להשמיד את המדינה היהודית ולמחות את שם ישראל מעל ארץ נחלת אבותינו.

ברור, שמי שביקשו בעבר ועדיין מבקשים בהווה להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה משתדלים לקבע את שמה של המלחמה על פי התאריך הלועזי-נוצרי שלה. זהו חלק מהמאבק התרבותי שמתנהל במדינת ישראל כבר שנים רבות, ואשר התעצם ביתר שאת בשנתיים האחרונות מאז הקמת הממשלה הנוכחית, ולא פסק גם במהלך המלחמה, כאשר היא מנוצלת בכל דרך אפשרית לטובת אותן מטרות תרבותיות/פוליטיות.

שמות מלחמות ישראל עד היום נקבעו על פי מהותן. כך במלחמת העצמאות, מלחמת סיני-קדש, מלחמת ששת הימים (שם שבא להדגיש את פלא הניצחון המהיר), מלחמת יום כיפור ומלחמת שלום הגליל.

קביעת שמה של המלחמה הנוכחית כ’מלחמת שמחת תורה’ הינה צעד משמעותי במערכה התודעתית שצמודה למערכה המלחמתית. כולנו ראינו את הסרטונים הרבים של יציאת היחידות השונות לקרבות בעזה ובלבנון, סרטונים שבהם החיילים מלאי אמונה וביטחון בצדקת דרכנו ובערכי הליבה היהודיים והלאומיים שלנו, שעליהם ובשמם הם יוצאים להילחם.

פעילי מפלגת נעם הניפו שלט ענק בנתיבי איילון לאחר האסון בבא”ח גולני

סגן השר אבי מעוז שלח מכתב לרמטכ”ל על ערך הניצחון:
לכבוד רב אלוף הרצי הלוי, ראש המטה הכללי.
נכבדי,
פונה אני אליך מתוך הערכה רבה לשירותך רב השנים עבור עם ישראל ומדינתו, מאז גיוסך כלוחם בנח”ל ובצנחנים ועד לתפקידך כמפקד העליון של צבא ההגנה לישראל.
במשך עשרות שנים אתה עוסק בביטחונה של מדינת ישראל, ואין ספק שבענייני ביטחון אתה מבין הרבה יותר ממני.
ובכל זאת ועם כל הצניעות, שאלה פשוטה לי אליך:
איך ננצח במלחמה הנוכחית?
אם במשך כל תקופת המלחמה עד כה, כמעט ולא העלית על דל שפתיך את ערך הניצחון ואת החתירה אליו, איך ננצח?
אם, כפי שפורסם לפני כארבעה חודשים, אלופים במטכ”ל הטיחו בך ביקורת על כך שאין לקיחת אחריות ואנחנו מדשדשים ולא מביאים הישגים של ניצחון, איך ננצח?
אם קצינים בכירים בצה”ל תקפו אותך לפני כשלושה חודשים על כך ש“הרמטכ”ל לא מדבר באמת על ניצחון והכרעה ומנסה להוקיע את אלה שכן”, איך ננצח?
אם רוב מסיימי קורס קציני מילואים לפני כחודשיים כתבו לך שצה”ל בהנהגתך לא חותר לניצחון, איך ננצח?
אם אתה מתחמק מלשלוח נציגים מתאימים לדיון בוועדת חוץ וביטחון בנושא הגדרת המושגים ‘ניצחון’ ו’הכרעה’, איך ננצח?
אם שוב ושוב הדחת ביד אחת קצינים התקפיים חדורי מטרה ותודעת ניצחון, וביד השנייה קידמת קצינים שהיו שותפים לקונספציה ולכישלון, איך ננצח?
לפני שנה, באיגרת לחיילי צה”ל במלאת 50 שנה למלחמת יום כיפור, כתבת כך:
“כישלון ההתרעה ערב המלחמה הוא החמור בתולדות מדינת ישראל. שורשיו ביהירות, באי הבנת המידע המודיעיני הרב ובזלזול באויב. לקחיו הם תזכורת לנו לחובת הצניעות, ולצו המוכנות … מעשי הגבורה הרבים במלחמה נוכח אש אויב, הם מקור השראה לנו. הדבקות במשימה של חיילי צה”ל ומפקדיו, עוז רוחם ומסירות הנפש שלהם, הם שניצחו את המלחמה”.
לצערנו, כשבועיים לאחר מכן, גילינו בזעזוע, שכישלון ההתרעה, עם שורשיו כפי שציינת אותם ושורשים נוספים, חזר על עצמו שנית, כאילו דבר לא נלמד.
אבל האם לאחר מכן, לאורך חודשי המלחמה, הפנמת את מה שכתבת על ניצחון המלחמה בעזרת דבקות הלוחמים והמפקדים, עוז רוחם ומסירות נפשם?
לצערי, נראה שממש לא.
ההיפך הוא הנכון. נראה שאתה שקוע עמוק בתפיסות הישנות של מנסחי הקוד האתי של צה”ל, כמו למשל פרופ’ אסא כשר, שזה לא מכבר אמר, שלדעתו צריך למחוק מהלקסיקון את ערך הניצחון, או כמו פרופ’ אבי שגיא שהסביר, שהם, כמנסחי הקוד האתי של צה”ל, סירבו להכניס אליו את ערך הניצחון, כי הוא איננו תכליתו של צה”ל. את הניצחון מבחינתו אפשר להשאיר למשחקי כדורסל ושחמט.
הרוח התבוסתנית הזאת מנותקת בצורה חריפה מרוחו של עם ישראל, במיוחד כפי שהתגלתה בשנה האחרונה, בעיקר בקרב הלוחמים בסדיר ובמילואים, אך גם בקרב העורף האזרחי שמגלה חוסן מדהים, גם אם רוב אולפני התקשורת מבטאים קול הפוך של מיעוט פרוגרסיבי מנותק מזהותו הלאומית והיהודית.
אני פונה אליך ביום ה-367 של מלחמת שמחת תורה וקורא לך להחזיר לצה”ל את תודעת הניצחון, וזאת על ידי שינוי הקוד האתי, החדרת ערך הניצחון לעומק התודעה, הבאת תוכניות שמגמתן ניצחון ולא רק מכות משמעותיות וקידום קצינים התקפיים וחדורי רצון לנצח.
כפי שכתבת באיגרת לפני שנה: “מעשי הגבורה הרבים במלחמה נוכח אש אויב, הם מקור השראה לנו. הדבקות במשימה של חיילי צה”ל ומפקדיו, עוז רוחם ומסירות הנפש שלהם, הם שניצחו את המלחמה”, מילים נאצלות שבהם ניבאת בלא יודעין את מה שעתיד היה להתגלות לאורך חודשי המלחמה, וכדי שלא ייווצר פער בלתי ניתן לסגירה בין הלוחמים ומפקדיהם בדרגי השדה לבין הפיקוד העליון של הצבא בהנהגתך, מוטלת עליך החובה להתרומם לאותו הערך, שהוא זה שפועל את כל אותם מעשי גבורה מופלאים והוא ערך הניצחון.
ואם אינך מסוגל לכך, אני שב וקורא לך: עשה מעשה והתפטר מתוך אחריות לגורלו של עם ישראל ולגורלה של מדינתו, ותן למי שמאמינים בערך הניצחון להוביל אותנו להכרעה ולניצחון מוחץ על אויבינו.