בס”ד, ז טבת התשפ”ד
הרהורים ובירורים בעקבות המלחמה
פעילים ותומכים יקרים,
“אין דבר יותר מוסרי וצודק מלהכניע את הטרור ולנצח את אויבינו הקמים עלינו לכלותנו, עד לניצחון המלא. לא “כאילו”, לא “על יד” ולא “בערך”, אלא ניצחון מלא, הכנעת החמאס והשמדת המחבלים והטרוריסטים.
אין דבר יותר מעוות ולא מוסרי, מכך שלא יורים לעבר מטרות טרור כאשר הן מוצבות בתוך גני ילדים או בתוך אוכלוסייה אזרחית, ומכך שכל פעולה נדרשת לקבל אישור של הייעוץ המשפטי. זה לא מתקבל על הדעת, לא מוסרי ולא צודק.
הדבר הצודק והמוסרי ביותר שקיים עלי אדמות הוא תקומת עם ישראל בארצו והקמת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי”.
את השורות הללו כתבתי אליכם לפני כשנתיים וחצי, בפתיחת איגרת לפעילים בזמן מבצע ’שומר החומות’, ועד כמה הדברים רלוונטיים היום אפילו יותר.
וכך בין השאר כתבתי אז בהמשך אותה איגרת:
“אויבינו, אם על ידי ירי הטילים ואם על ידי מעשי הטרור ברחובות הערים ובכבישים, מנסים לזרוע בהלה ופחד בקרבנו.
… כמו תמיד, אויבינו, הם אלו אשר דואגים לכך, שלא נשכח מה אנו, מה חיינו ועל מה מלחמותינו.
הם אינם צועקים בשנאתם ‘איטבח אל-שכן’ או ‘איטבח אל-אזרח’, ואפילו לא ‘איטבח אל-ישראיל’. צעקת השנאה שלהם היא ‘איטבח אל-יהוד’. כי האויב הערבי לא מבקש לפגוע בשכניו האזרחים הישראלים, אלא ביהודים, כשמטרתו אחת – חיסול המדינה היהודית בארץ ישראל.
הגיע הזמן להתפכח ולפקוח עיניים.
… אין ספק כי נדרש טיפול יסודי באויב העזתי ואנו כולנו מלאי תפילה שאכן טיפול זה יהיה עמוק ושורשי ככל שניתן. גם במערכה זאת, כדי להצליח בהתמודדות עם האויב, נדרשת הגדרה ברורה מיהו האויב ומהי מטרת המערכה. עלינו כמדינה להפנים, שמדובר כאן במדינת טרור לכל דבר ועניין.
אני קורא לראש הממשלה ולשר הביטחון להגדיר מחדש את מטרות המבצע ולפעול על מנת לפרק את כל היכולות הצבאיות והביטחוניות של ארגון החמאס ברצועת עזה, ולהכניעו באופן מוחלט.
‘חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו’ “
באותם הימים דיברתי מעל בימת הכנסת על תודעת צה”ל ועל ייעודו:
“חיזוק תודעת הצבא היהודי המנצח – הגיעה העת להשיב את צה”ל להיות מה שהוא יועד לו בעת הקמתו, דהיינו הצבא של המדינה היהודית, שעוסק אך ורק בביטחון מדינת ישראל והעם היהודי, ולא בקידום אג’נדות אזרחיות כלשהן, לא בגירוש חלילה של יהודים מביתם ולא בשום דבר אחר שחורג מייעודו של צה”ל.”
שנה לאחר מכן הפניתי את הזרקור לעבר הקשר שבין טשטוש הזהות היהודית לבין תודעתו של האויב:
“הוכח בצורה ברורה ומפורשת, לכל הפחות למי שלא עוצם את עיניו בחוזקה, שהניסיונות לבולל את עם ישראל בארצו ולטשטש את זהותו היהודית והלאומית, לא מביאים שום שלום ודו-קיום, אלא מחזקים אצל האויב הערבי את הרצון והשאיפה להפוך להיות אדוני הארץ”.
אני מביא את הדברים הללו לא בשביל לומר ‘אמרתי לכם’, אלא מכיון שגם אנחנו נדרשים לחשבון נפש נוקב – האם מילאנו את תפקידנו? האם התרענו מספיק? האם המתקפות התקשורתיות והשיימינג הבזוי נגדנו גרמו שלא השכלנו להסביר את דברינו? האם לא התעוררנו מאוחר מדיי למרות שמו”ר הרב טאו שליט”א התריע באוזנינו שנים רבות על המגמה ההרסנית של תרבות הפוסט-מודרנה שמשתלטת על מדינתנו האהובה?
נדרשים אנו לברר לעצמנו עד היכן מגיע תפקידה של נעם בהתעקשות לחשוף את האמת ולומר אותה ללא מורא, ועד כמה קריטית הסברת הקשר בין סוגיית בירור הזהות של מדינתנו לבין כל שאר הנושאים המהותיים שנוגעים לחיינו הציבוריים.
כשבועיים לפני המתקפה הנפשעת והברברית בשמחת תורה כתבתי לכם איגרת לרגל מלאת 50 שנה למלחמת יום כיפור.
ציינתי את הדמיון שבין הקונספציה ההיא שהובילה לשאננות ולהשתקת הקולות הבודדים שניסו להתריע בשער לבין הקונספציה הפוסטמודרנית הנוכחית שהציבה סימן שאלה על כל האמיתות, הזהויות והעמדות המוסריות שהכרנו, תוך שהיא סותמת פיות לכל מי שמעז לערער עליה.
כפי שהתברר אז עד כמה הקולות הבודדים צדקו, כך גם היום, כאשר מתברר בבת אחת עד כמה צדקו הבודדים שהתריעו על אבי אבות הקונספציות, זו של התרבות הפוסטמודרנית.
מהי אבי אבות הקונספציות? מהיכן באו כל הקונספציות, כמו ‘האחר זה אני’, כמו הכלת החמאס, או קונספציות השלום, הנסיגות, ההתנתקות מעזה וההתנתקות מהשורשים והמסורת?
הקונספציה היסודית, הבראשיתית, היא הרעייה בשדות זרים, העתקת תרבות המערב, ללכת שבי אחרי טשטוש הזהויות.
כאשר החברה שלנו בכללותה ומערכת החינוך בפרט נשטפות במסרים כמו ‘האחר הוא אני’ ומסרים של רב-תרבותיות ו’כפר גלובלי קטן’ אין כבר יכולת לזהות מיהו האויב באמת ולהכיר ברוע שהוא מייצג.
כאשר הונפה חרב הטשטוש על הזהות האישית ועל הזהות המשפחתית זה מגיע בסופו של דבר גם לזהות הלאומית ולזהות היהודית, ואם אנחנו לא יודעים מי אנחנו, איך נדע מיהו האויב, וקל וחומר מאיפה נשאב את הכוחות להילחם בו?
האנושות מצפה שנמלא את ייעודנו ושנשאב את ערכינו, כמדינה וכחברה, מערכי הנצח של עם ישראל, ולא שניגרר אחרי חברה מערבית ‘פרוגרסיבית’ נהנתנית בעלת ערכים פוסטמודרניים זמניים שמשתנים חדשות לבקרים, חברה שנמצאת בקריסה תרבותית, מוסרית ומשפחתית ועתידה לוט בערפל.
כדי להיות אנחנו, כדי להיות נאמנים לייעודנו, אנחנו מוכרחים להכיר את עצמנו ולנהל את חיינו הציבוריים בהתאם למורשתנו.
לא עוד חינוך והשתלמות אנשי הצבא הבכירים והפקידות הבכירה במוסדות זרים תומכי אנטישמיות בעלי תרבות זרה עם חלומות באספמיה על שלום גלובלי ותרבות גלובלית שבמרכזה נטייה לחומרנות והגברתה על הרוח.
לא עוד מערכת חינוך שדוחקת החוצה את לימודי התנ”ך והמורשת ודוחפת פנימה חינוך פוסט-ציוני מנותק מהמסורת היהודית.
לא עוד מערכת משפט ששמה לעצמה למטרה להפוך את המדינה היהודית למדינת כל אזרחיה, כאשר היא נלחמת בכל מה שריח יהדות, לאומיות, ציונות ופטריוטיות נודף ממנו, ובמקביל, בשם ערכי מוסר מזויפים, מונעת מצה”ל וממערכת הביטחון לממש את ייעודם.
לא עוד אקדמיה מנוכרת לעמה, למדינתה ולארצה.
אי אפשר להמשיך עוד כמו מה שהיה עד עכשיו. זה התמוטט.
תפיסת המקלט הבטוח, זו שראתה את הצידוק להקמת המדינה בארץ הזו רק בהצלתנו מציפורני האנטישמיות באירופה ובמקומות נוספים בעולם, קרסה והתמוטטה. בשמחת תורה הופיעה האנטישמיות בשיאה וטבחה בנו בתוככי ‘המקלט הבטוח’ במשך כ- 12 שעות למעלה מ- 1,200 נרצחים.
הגיע הזמן לעלות קומה. הגיע הזמן לתפיסה חדשה של ייעוד לאומי.
אנחנו חייבים למלא את החיים בתוכן האמיתי, בהעמקת התודעה, בהבנת עצמנו טוב יותר, בוודאות על ייעודנו, ומתוך כך להתאים את חייה הציבוריים של מדינתנו אל הגודל הפנימי של הנשמה הלאומית שלנו.
לפני 110 שנים, שירטט מרן הרב קוק זצ”ל (אגרת תקע”א) את תפקידה של תנועת ‘המזרחי’ בתוך התנועה הציונית, שהייתה אז בראשית דרכה.
כמובן שראויים הדברים להעמיק בהם, ובכל זאת אני רוצה להביא בפניכם את מקצתם:
“הציוניות, המעשית והעיונית, הפוליטית והדיפלומטית וכל ענפיה יחד, כמו שיצאו מן הכח אל הפועל עד היום, יש בהם ענינים נשגבים ונעלים … אבל כל אלה יחד אינם כי אם הגוף הציוני. אבל קרואים אנו מיד לזרוק את הנשמה בהגויה המחוטבת הזאת, כדי שתהיה ראויה באמת לשמה … מקור הציונות, הוא המקור הקדוש העליון, התנ”ך …
לא הד קול, שעם שנאוי בעולם, הולך לבקש לו מקלט בטוח מרודפיו, לבדו ראוי להשיב לתנועת עולמים זו את חייה, אלא שגוי קדוש, סגולת העמים, גור אריה יהודה, נעור מתרדמתו הארוכה, והנה הוא הולך ושב אל נחלתו, אל ‘גאון יעקב אשר אהב סלה’. “
ומרן הרב זצ”ל מסביר על מי מוטל התפקיד של זריקת הנשמה הזאת.
” ה’מזרחי’ מוכרח להיות בציוניות מה שישראל – בעמים: כח של תסיסה תמידית, כח שלא יחדל את עבודתו ואת סגולת הפרייתו, לעולם יתבע את תביעתו ויביע ברמה את תקוותו לניצחון מוחלט ושלם של דעתו, הכוללת, העליונה והקבועה.
… תקוות תחייתנו היא הרבה יותר עליונה מלהיות תלמידים קטנים או גדולים לאירופא הקולטורית, שאושרה מוטל בספק גדול.
… פריקת-עול וזלזול של קדשי האומה בהמון, בחוות הלאומיות ובספרות, במוסדות-החנוך ובמקצועות רבים משדי התחיה. כל אלה מה הם פועלים? נביקת רוח האומה, יאוש ומשטמה וקצף של חמת-מות, הראוי לעבור לירושת-דורות על כל התנועה כולה.
… לא ברוח של הספרות האירופית המודרנית אנחנו שואפים לקום ולהיות לעם, אע”פ שאנו סופגים את כל ערכי האנושיות הכללית אל תוכנו בתור בני-אדם בעלי תרבות גבוהה, אלא ברוח תורתנו, ברוח הנביאים שלנו, ברוח ד’ אלוקי ישראל אשר על עמו, שלא יוכל להינתק מהתורה ותחייתה, כפי מה שהיא מורשה קהלת יעקב”.
מתוך ענווה והכרת מיעוט כוחנו נטלנו על עצמנו את המשימה הזו.
זהו התפקיד של מפלגת ‘נעם’, להיות כח של תסיסה תמידית, שלא פוסק לרגע מלתבוע את תביעתו ואת האמת שבשמה נכנסנו לשדה הציבורי הפוליטי.
“הננו שואפים לקום לתחיה באותו הגודל של אבותינו ולהיות עוד גדולים ונישאים מהם” (מרן הרב קוק זצ”ל).
יש לנו הרבה עבודה ואחריות גדולה. אל לנו להירתע מהשיימינג והביזיונות שמטיחים בנו.
אני שב ומתחייב שלא נרפה לרגע מתפקידנו לעורר את עם ישראל, לפקוח את עיניו, להוביל להכרת המציאות והסכנות שטמונות בפוסטמודרנה ולחזק את הזהות היהודית של המדינה בפרהסיא הציבורית.
זה בנפשנו, וסוף האמת לנצח בע”ה.
“ויהי נעם ד’ אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו”
שלכם, בענוה ובאהבה
אבי מעוז
סגן השר אבי מעוז בנאומו ה- 98 בנושא הנדסת תודעה :
“השיח הציבורי געש בשבוע שעבר סביב קריאת שמע ישראל מהרמקולים של המסגד בג’נין וההדחה של החיילים.
גם אני חושב שאסור לפגוע במסגד המשמש כמקום תפילה.
אבל לקרוא לחממת טרור מסגד, זו הנדסת תודעה.
לקרוא למוקד הסתה לרצח חיילים ואזרחים יהודים מסגד, זו הנדסת תודעה.”
סגן השר המשיך וקרא לאנשי דת מוסלמים לגנות את הטרור וההסתה היוצאים ממסגדים וממליץ לא לפול בהנדסת תודעה הזו.
במהלך נאום של סגן השר אבי מעוז על בימת הכנסת , ניתח את מה שקורה במדינות אירופה :
“לפני מספר חודשים התחוללה מלחמה של ממש בצרפת, שגלשה גם לבלגיה.
הרחובות בערו בפריז, בניס, במארסיי ובשטרסבורג.
נזקים של למעלה ממיליארד יורו.
הכל כתוצאה מההגירה האדירה ששטפה את אירופה, מאפריקה, מאפגניסטן מסוריה ומעיראק.
אירופה, מתוך התפיסות הפוסט-מודרניות שכבשו אותה בעשורים האחרונים, איבדה את עצמה לדעת.
כחלק מטשטוש הזהויות, טושטשה גם הזהות הלאומית. “
בהמשך הציע לאירופה לפתור את בעיותיהם באופן הבא :
“מכיון שבמשך שנים הם מנסים לדחוף אותנו לפתרון המדומיין של ‘שתי מדינות לשני עמים’, אולי דווקא בהקשר האירופאי זה יכול להצליח.
למשל לחלק את צרפת לשתי מדינות לשני עמים – חלק צפוני לצרפתים המקוריים, וחלק דרומי למהגרים בלבד.
או אולי פתרון כולל יותר, כמו למשל ‘שתי יבשות לשתי דתות’, כאשר צפון אירופה תהיה לנוצרים ודרום אירופה תיוחד למוסלמים.
נשמע הזוי, נכון?”
לאחר נחום אבלים אצל משפחת בן בשט אמר סגן השר אבי מעוז :
“יצאתי מנחום אבלים אצל משפחת בן בשט הבן הגיבור שלהם שנהרג בעזה במלחמתו על הגנת המולדת, פגשתי משפחה לחזקה , אני מכיר את האבא – רפי, והמילים היחידות שהיו בפיו לאמר “אנחנו חייבים להמשיך עד לניצחון”
בעז”ה נעשה כל שביכולתנו כדי להמשיך עד לניצחון המלא”
סגן השר אבי מעוז בנאומו בכנסת, כואב את כאבם העמוק של משפחות החטופים ומבהיר :
“זה לא עניין פרטי.
כולנו משפחה אחת, משפחת החטופים.”
סגן השר אבי מעוז בניתוח מעמיק על התהליכים שהחברה הציונית חוותה :
“במשך 130 שנה האחרונות, מאז הקמת התנועה הציונית, ואף קודם לכן אצל חלק מחובבי ציון, המוטיבציה לעלות לארץ ובהמשך להקים בה מדינה יהודית, הייתה מוטיבציה של מקלט בטוח.
כל תהליך השיבה לארץ, ההתקבצות מארבע קצוות תבל, הבנייה של הארץ והפרחתה, היו מונעים, לפחות באופן הגלוי, מהרעיון של המקלט הבטוח.
מקלט בטוח מפני האנטישמיות והרדיפות שרדפו אותנו בין הגויים.
מקלט בטוח מפני הפרעות האנטישמיות באימפריה הרוסית.
מקלט בטוח מפני התפרצות האנטישמיות בצרפת במהלך משפט דרייפוס.
ועוד ועוד.”
וממשיך : “אכן זכינו למדינה מפוארת, כלכלית, מדינית, ביטחונית, טכנולוגית ורפואית.
תהליכים לאומיים חברתיים גדולים מבוססים תמיד על ערכים ומוטיבציה חיובית כמו חרות ושוויון.
אבל כשאתה מבסס תהליכים רק על מוטיב שלילי זה יקרוס בסופו של דבר, כי המרץ והעשייה לא יכולים להתמיד בלי סוף, כשאין להם מוטיבציה חיובית, כשאין להם הבנה והזדהות עם המטרה והתכלית.”
לבסוף סגן השר מסכם וקורא לערוך שינוי תודעתי :
“מה נתבע מאיתנו בשעה הזאת? נתבע מאיתנו לחפש מניע חיובי.
אם צריך להקים צוותי חשיבה על היום שאחרי, אנחנו צריכים צוותי חשיבה שיבררו ויעמיקו מהו המניע החיובי שאיתו נתקדם הלאה, ואיך מעבירים אותו לתודעה הגלויה.
הגיע הזמן שנברר לעצמנו לעומק מהו ייעודנו בעולם על פי דבר ד’ המופיע אלינו בתורה ומה כולל חזון הנביאים שמוטל עלינו – להביא אור וגאולה לעולם.”
עיצוב ופיתוח: דורון מאיר דיגיטל
שומרים לכם על הפרטיות! לא נשתף או נעביר את פרטיכם לשום גורם אחר.
