חה”כ אבי מעוז בנאום במסגרת יום מיוחד למען החיילים הבודדים:
אנחנו מציינים את אותם חיילים בודדים, למעלה מ-7000 חיילים בודדים, שמחציתם בני חוץ לארץ, עזבו משפחה, עזבו קהילה, הגיעו פה בארץ לשרת, וכולנו מחבקים אותם, מוקירים אותם, מעריכים אותם. הכל אנחנו צריכים לעשות למענם.
בערך כמחצית מהם הם בני הארץ, בני המדינה, מכל המגזרים, מכל החוגים. ביניהם, אני רוצה לדבר דווקא על תופעה ייחודית שהיא קשורה מאוד לוויכוח הסוער שמתנהל פה בציבוריות הישראלית.
ישנם חיילים בודדים, מוגדרים ככה חיילים בודדים, שעזבו את המשפחות שלהם בקרב הציבור החרדי והתגייסו לצהל.
אני התוודעתי אל התופעה הזאת כשבני שירת במסגרת גדוד נצח יהודה, שהוא גדוד שבו משרתים חיילים חרדים. יש שמה גם חרדים, יש שמה חרד”לים, חרדים לאומיים, הבן שלי הבן שלי הוא אחד מהם. יחידה לוחמת כמו כולם.
ואותם חיילים שבאו מהמגזר החרדי באמת שעליהם אנחנו מדברים, אנחנו רוצים לגייס את בני אותו מגזר, אנחנו רוצים לגייס את בני הציבור החרדי, את אותם אלה לטעמי, אותם אלה שלא לומדים תורה, שכן צריכים להתגייס. אנחנו רוצים לגייס אותם.
ואנחנו נתקלים פה בתופעה שהמשפחות מתנכרות אליהם. כשיוצאים לסוף שבוע, שיוצאים לשבת, שיוצאים לרגילה, אין להם לאן ללכת, אין להם בית.
אני התוודעתי לעניין הזה כשהבן שלי שירת שמה, וזה בעיה נוקבת, בעיה קשה. אז נכון שיש אצלנו הרבה משפחות שמתנדבות לקלוט אותם אצלם בבית שלהם. יש משפחה כזאת בקרית ארבע שממש קולטת כמה וכמה חיילים, שהם מוגדרים חיילים בודדים, אין להם את המשפחה שלהם. קשה להם לחזור לקהילה שלהם שמשם הם באו. ואני חושב, שאם אנחנו רוצים בחזרה להביא אותם אל הבית שלהם, שיהיה להם בית חם שיוכלו לחזור אליו, לא מתוך התנכרות אליהם, לא מתוך התנכרות אל השירות הצבאי, אלא מתוך באמת הבנה שהם עושים שירות ושזו הדרך שבה הם בחרו כשהם החליטו לא להמשיך את לימודם.
אני חושב שאנחנו צריכים טיפה באווירה המאוד נוקבת, מאוד מתוחה שקיימת היום בקרב הציבור שלנו, ובייחוד הצבא צריך לעשות את זה, צריך לקחת את זה כמשימה על אותם אלו מהמגזר החרדי שבאים ומתגייסים, לקחת את זה כמשימה באמת לנסות לקרב אותם אל המשפחות האורגינליות שלהם. משפחות שעדיין חיים בתוך הקהילה שלהם ולא רואים בזה כדבר שהוא נכון, ולכן הם מתנכרים לבנים שלהם. לא תמיד יש להם לאן לחזור, בדרך כלל אין להם לאן לחזור, ולכן אני חושב שהצבא צריך לקחת את זה כמשימה. אני לא בטוח שבאווירה שקיימת היום זה דבר שאפשרי.
אני באופן אישי אני מוכן להתגייס לעניין הזה, מוכן שהצבא ישתמש בזה. כמה שנראה פחות כפייה בקרב הציבור החרדי, כמה שנראה פחות עליהום על הציבור החרדי, ככה אנחנו נראה יותר ויותר הבנה בקרב המשפחות, שמהם יצאו אותם חיילים, לכך שהם בחרו בדרך שלהם וצריך לקבל אותם באהבה בקרב המשפחות שלהם האורגינליות.
אז אני באמת רוצה לחזור ולהוקיר אותם, לשבח אותם, על השירות של כולנו, הם שלוחים של כל העם כולו. הם לא חיילים בודדים. חיילים של כל העם כולו. כל העם עומד מאחוריהם. ואני מאחל באמת שכל אותם חיילים בודדים בסופו של דבר ירגישו שהם יחד איתנו במשפחה אחת גדולה, משפחת עם ישראל.