חז”ל מלמדים אותנו במסכת ברכות שארץ ישראל היא אחת משלושת המתנות הטובות שניתנו לנו ע”י הקב”ה, ושלושתן לא ניתנו אלא ע”י יסורין.
יסורין במטרה של זיכוך וטיהור התודעה, כדי לעלות קומה ולהיות ראויים לאותן מתנות אלוקיות טובות.
יסורין שמגיעים מתוכנו, ע”י אחים תועים, כמו למשל בכירי מערכת המשפט בהווה ובעבר, שבדעותיהם המשובשות פוגעים בדמותה היהודית של המדינה ובלגיטימיות של בחירת העם הדמוקרטית.
ויסורין שמגיעים מבחוץ, מאומות ומדינות שונות, שבשאיפותיהן המרושעות או האינטרסנטיות ביחס לארצנו וזכותנו עליה, מכריחות אותנו לעבור תהליך של העמקת התודעה ביחס לשאלות יסוד כגון: מי אנו, מה חיינו ומה ייעודנו כאומה נבחרת דווקא כאן בארץ ישראל.
בפרשת השבוע, פרשת חיי שרה, אברהם אבינו חושף את ודאות האמונה בהשגחה האלוקית עליו כאבי האומה: “ד’ אֱלֹקי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ …”, ודאות שמתפשטת עד ליכולת של לבן ובתואל להיכנע בפני אותה השגחה אלוקית מיוחדת: “מֵד’ יָצָא הַדָּבָר, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב”.
מאותה ודאות של אמונה שואבים גם אנו את ודאותנו בתהליך התחייה האלוקי ובכך שגואל ישראל ומקבץ נידחיו הוא בונה ירושלים, מצמיח קרן ישועה ומחזיר שכינתו לציון ברחמים.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז