חששות כבדים

השמחה על בואם הקרב של אחינו החטופים מהולה בחששות כבדים מאוד.
נכון, הנהגת הצבא לא הציבה מעולם לדרג המדיני תכנית רצינית להביא לניצחון.
נכון, הנהגת הצבא לא קיבלה את החלטת הממשלה לפיה הניצחון במלחמה והכרעת החמאס עומד מעל היעד השני בחשיבותו – החזרת החטופים.
אפשר להבין את אנחת הרווחה של כולנו על כך שהחטופים לא יהוו עוד קלף אכזרי בידי מרצחי החמאס, אבל מכאן ועד חגיגה והודעות צהלה הדרך רחוקה.
הרי ברור לכל:
1) ללא החלת ריבונות ביהודה ושומרון קיים חשש כבד שתהיה הסכמה למדינה פלסטינית.
2) המחבלים המשתחררים יהוו מחדש את התשתית של החמאס בעזה.
3) פירוק הנשק ופירוז עזה לא יקרו לעולם, אם הם יופקדו בידי מצרים טורקיה וקטאר שידועות בשנאתם אלינו.
4) שמענו מספיק בעבר את רבין באוסלו את אהוד ברק בבריחה מלבנון ואת אריק שרון בגירוש מגוש קטיף שאם הם יפרו את ה״שקט״ אז נתקוף אותם… התוצאות ידועות לצערנו.
5) אין ניצחון ובודאי שלא מוחלט.
6) החזרת כל החטופים ביום אחד ובפעימה אחת זהו הישג גדול שדיברתי עליו רבות, אבל אני מודאג כי מדובר בהסכם רע, ושום הנדסת תודעה לא תעזור להפגת החששות הכבדים, ולוואי שאתבדה.