תפסיקו לומר שבעה באוקטובר תתחילו לומר מלחמת שמחת תורה.

לפני 50 שנה, בצהרי יום הכיפורים תשל”ד (6 באוקטובר על פי התאריך הלועזי-נוצרי), פרצה המלחמה, שצרובה בתודעה הישראלית כמלחמת יום כיפור.
למרות שהמלחמה מכונה במדינות ערב ‘מלחמת אוקטובר’, בישראל התקבע בצורה מוחלטת השם ‘מלחמת יום כיפור’, מתוך עוצמת המכה בפתיחת המלחמה בעיצומו של היום הקדוש, ומתוך הבנה שבחירת מועד פתיחת המלחמה לא היה מקרי ונבחר בקפידה בגלל משמעותו הרבה בעם היהודי.
לפני שנה, בשבת, בבוקרו של חג שמחת תורה, החלה המתקפה הברברית בדרום. כוחות צה”ל יצאו למערכה ברצועת עזה, מערכה שהתגלגלה למלחמה בחזיתות שונות, ושמה שניתן לה בתחילתה היה ‘חרבות הברזל’.
בארץ ובעולם הלך והתקבע מתחילת המלחמה המונח ‘מתקפת ה-7 באוקטובר’ ובהמשך ‘מלחמת 7 באוקטובר’.
היום ברור לכולנו, שהמערכה הנוכחית היא הרבה מעבר לסכסוך טריטוריאלי מול ציר הרשע של איראן ושלוחותיה.
מי שהחליט על המתקפה ועל המועד שלה, עשה זאת במטרה לשחוט מאות אלפי יהודים, ‘מתנחלים’ כלשון אויבינו, וזאת בעיצומו של חג יהודי מובהק. בדיוק כפי שמלחמת יום כיפור פרצה באותו יום בגלל תאריכו היהודי המקודש ולא בגלל ה-6 באוקטובר, כך גם תאריך המתקפה המזוויעה נבחר בגלל חג שמחת תורה ולא בגלל ה-7 באוקטובר.
המטרה שלהם, יחד עם שותפיהם בלבנון, באיראן, בעיראק, בתימן וביו”ש, ויחד עם תומכיהם ברחבי העולם (‘מהים עד הנהר’) הייתה והינה להשמיד את המדינה היהודית ולמחות את שם ישראל מעל ארץ נחלת אבותינו.
ברור, שמי שביקשו בעבר ועדיין מבקשים בהווה להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה משתדלים לקבע את שמה של המלחמה על פי התאריך הלועזי-נוצרי שלה. זהו חלק מהמאבק התרבותי שמתנהל במדינת ישראל כבר שנים רבות, ואשר התעצם ביתר שאת בשנתיים האחרונות מאז הקמת הממשלה הנוכחית, ולא פסק גם במהלך המלחמה, כאשר היא מנוצלת בכל דרך אפשרית לטובת אותן מטרות תרבותיות/פוליטיות.
שמות מלחמות ישראל עד היום נקבעו על פי מהותן. כך במלחמת העצמאות, מלחמת סיני-קדש, מלחמת ששת הימים (שם שבא להדגיש את פלא הניצחון המהיר), מלחמת יום כיפור ומלחמת שלום הגליל.
קביעת שמה של המלחמה הנוכחית כ’מלחמת שמחת תורה’ הינה צעד משמעותי במערכה התודעתית שצמודה למערכה המלחמתית. כולנו ראינו את הסרטונים הרבים של יציאת היחידות השונות לקרבות בעזה ובלבנון, סרטונים שבהם החיילים מלאי אמונה וביטחון בצדקת דרכנו ובערכי הליבה היהודיים והלאומיים שלנו, שעליהם ובשמם הם יוצאים להילחם.