לכבוד רב אלוף הרצי הלוי, ראש המטה הכללי.
נכבדי,
פונה אני אליך מתוך הערכה רבה לשירותך רב השנים עבור עם ישראל ומדינתו, מאז גיוסך כלוחם בנח”ל ובצנחנים ועד לתפקידך כמפקד העליון של צבא ההגנה לישראל.
במשך עשרות שנים אתה עוסק בביטחונה של מדינת ישראל, ואין ספק שבענייני ביטחון אתה מבין הרבה יותר ממני.
ובכל זאת ועם כל הצניעות, שאלה פשוטה לי אליך:
איך ננצח במלחמה הנוכחית?
אם במשך כל תקופת המלחמה עד כה, כמעט ולא העלית על דל שפתיך את ערך הניצחון ואת החתירה אליו, איך ננצח?
אם, כפי שפורסם לפני כארבעה חודשים, אלופים במטכ”ל הטיחו בך ביקורת על כך שאין לקיחת אחריות ואנחנו מדשדשים ולא מביאים הישגים של ניצחון, איך ננצח?
אם קצינים בכירים בצה”ל תקפו אותך לפני כשלושה חודשים על כך ש“הרמטכ”ל לא מדבר באמת על ניצחון והכרעה ומנסה להוקיע את אלה שכן”, איך ננצח?
אם רוב מסיימי קורס קציני מילואים לפני כחודשיים כתבו לך שצה”ל בהנהגתך לא חותר לניצחון, איך ננצח?
אם אתה מתחמק מלשלוח נציגים מתאימים לדיון בוועדת חוץ וביטחון בנושא הגדרת המושגים ‘ניצחון’ ו’הכרעה’, איך ננצח?
אם שוב ושוב הדחת ביד אחת קצינים התקפיים חדורי מטרה ותודעת ניצחון, וביד השנייה קידמת קצינים שהיו שותפים לקונספציה ולכישלון, איך ננצח?
לפני שנה, באיגרת לחיילי צה”ל במלאת 50 שנה למלחמת יום כיפור, כתבת כך:
“כישלון ההתרעה ערב המלחמה הוא החמור בתולדות מדינת ישראל. שורשיו ביהירות, באי הבנת המידע המודיעיני הרב ובזלזול באויב. לקחיו הם תזכורת לנו לחובת הצניעות, ולצו המוכנות … מעשי הגבורה הרבים במלחמה נוכח אש אויב, הם מקור השראה לנו. הדבקות במשימה של חיילי צה”ל ומפקדיו, עוז רוחם ומסירות הנפש שלהם, הם שניצחו את המלחמה”.
לצערנו, כשבועיים לאחר מכן, גילינו בזעזוע, שכישלון ההתרעה, עם שורשיו כפי שציינת אותם ושורשים נוספים, חזר על עצמו שנית, כאילו דבר לא נלמד.
אבל האם לאחר מכן, לאורך חודשי המלחמה, הפנמת את מה שכתבת על ניצחון המלחמה בעזרת דבקות הלוחמים והמפקדים, עוז רוחם ומסירות נפשם?
לצערי, נראה שממש לא.
ההיפך הוא הנכון. נראה שאתה שקוע עמוק בתפיסות הישנות של מנסחי הקוד האתי של צה”ל, כמו למשל פרופ’ אסא כשר, שזה לא מכבר אמר, שלדעתו צריך למחוק מהלקסיקון את ערך הניצחון, או כמו פרופ’ אבי שגיא שהסביר, שהם, כמנסחי הקוד האתי של צה”ל, סירבו להכניס אליו את ערך הניצחון, כי הוא איננו תכליתו של צה”ל. את הניצחון מבחינתו אפשר להשאיר למשחקי כדורסל ושחמט.
הרוח התבוסתנית הזאת מנותקת בצורה חריפה מרוחו של עם ישראל, במיוחד כפי שהתגלתה בשנה האחרונה, בעיקר בקרב הלוחמים בסדיר ובמילואים, אך גם בקרב העורף האזרחי שמגלה חוסן מדהים, גם אם רוב אולפני התקשורת מבטאים קול הפוך של מיעוט פרוגרסיבי מנותק מזהותו הלאומית והיהודית.
אני פונה אליך ביום ה-367 של מלחמת שמחת תורה וקורא לך להחזיר לצה”ל את תודעת הניצחון, וזאת על ידי שינוי הקוד האתי, החדרת ערך הניצחון לעומק התודעה, הבאת תוכניות שמגמתן ניצחון ולא רק מכות משמעותיות וקידום קצינים התקפיים וחדורי רצון לנצח.
כפי שכתבת באיגרת לפני שנה: “מעשי הגבורה הרבים במלחמה נוכח אש אויב, הם מקור השראה לנו. הדבקות במשימה של חיילי צה”ל ומפקדיו, עוז רוחם ומסירות הנפש שלהם, הם שניצחו את המלחמה”, מילים נאצלות שבהם ניבאת בלא יודעין את מה שעתיד היה להתגלות לאורך חודשי המלחמה, וכדי שלא ייווצר פער בלתי ניתן לסגירה בין הלוחמים ומפקדיהם בדרגי השדה לבין הפיקוד העליון של הצבא בהנהגתך, מוטלת עליך החובה להתרומם לאותו הערך, שהוא זה שפועל את כל אותם מעשי גבורה מופלאים והוא ערך הניצחון.
ואם אינך מסוגל לכך, אני שב וקורא לך: עשה מעשה והתפטר מתוך אחריות לגורלו של עם ישראל ולגורלה של מדינתו, ותן למי שמאמינים בערך הניצחון להוביל אותנו להכרעה ולניצחון מוחץ על אויבינו.
