לקראת יום הזיכרון של מרן הרב קוק זצ”ל פרסם סגן השר אבי מעוז את הדברים הבאים:
ביום שישי, ג’ באלול, יחול יום השנה ה-89 לפטירתו של מרן הרב קוק זצ”ל. תורתו העניפה ומורשתו שהשאיר לנו מהווים הוראת דרך מפורטת לדורות אלו של גאולה. בדברים להלן אבקש לנסות ללמוד מדרך התמודדותו בסוגיה מסוימת להתמודדות שבה אנחנו נתונים בכל שנות שיבת ציון ומדינת ישראל וביתר שאת בשנה האחרונה.
לפני 96 שנה, בליל יום כיפור תרפ”ט, הציבו היהודים מחיצה בין הגברים לנשים בכותל, השוטרים הבריטים סילקו את המחיצה, והערבים השתמשו במאורע הזה כיצירת עלילה על ניסיון לכיבוש מסגד אל-אקצא.
נשמע מוכר?
במהלך אותה שנה ההסתה הלכה והתגברה, ומספר ימים לאחר תשעה באב של אותה שנה התחוללו פרעות תרפ”ט הידועות ברחבי הארץ, שבהן נרצחו 133 יהודים, נפצעו מאות ומספר יישובים וקהילות נחרבו.
בחברון, שם נרצחו כמחצית מהנרצחים, נשחטו ילדים לעיני הוריהם והורים לעיני ילדיהם, נשים וילדות נאנסו באכזריות, איברים נעקרו ויהודים נשרפו חיים.
ממש העתק-הדבק למה שיקרה 94 שנים מאוחר יותר בעוטף עזה בהיקף גדול פי עשרה.
נציגי המנדט הבריטי בחברון עמדו מנגד ולא נקפו אצבע לטובת היהודים.
ממשלת המנדט הקימה ועדה לחקור את המאורעות, ומרן הרב קוק זצ”ל הופיע בפניה בהופעה שהשאירה על חברי הוועדה רושם עז בדברי האמת והצדק שנשא בפניהם.
ההסכם שהוצע על ידי הבריטים היה שהיהודים יכירו בבעלותם של הערבים על הכותל, ואילו הערבים יכירו בזכות הגישה של היהודים אליו.
במצב הקשה ששרר אז בארץ לאחר מאורעות הדמים, ולאחר שנוכחו כולם באכזריות הערבים המרצחים ובאדישות, שלא לומר בעידוד, של הבריטים למעשי הרצח והנבלה, נפלה אימה על מנהיגי היישוב היהודי, והופעלו לחצים כבדים מנשוא על מרן הרב קוק זצ”ל, שבתור הרב הראשי יחתום על ההסכם הנ”ל בגלל שלומו של היישוב היהודי כולו וחייהם של נפשות רבות מישראל.
אך הרב קוק זצ”ל, שידע בשעת הצורך להילחם במסירות נפש למען נפש יחידה מעם ישראל, הבין שפיקוח הנפש היותר גדול זה הוויתור שלנו על המקום המקודש וההכרה השקרית בבעלותם של הערבים עליו, וכלשונו של בנו, הרצי”ה קוק זצ”ל: “בירר כמפקד עליון את דעתו המכרעת בהחלטיות האחראית: לא ברפיון רוח ותרני ביחס למקום קדשנו נשיג בטחון שלומנו ומשמרת חיינו, לא מתוך כך יבושו ויסוגו שונאינו. אין בידינו לסגת מעמדת בעלותנו האלוקית של מקומנו זה, ואך בהחזקת בצרוננו בו וממנו יסוד המשך קיומנו ועוז עלייתנו”.
זו הייתה הדרכתו לדורות אלו של גאולה, כיצד יש להתייחס לסחיטות ולאיומים במלחמה על הארץ ובניסיון לגרום לנו לוותר עליה.
לא מתוך רפיון וחולשה נצליח לעמוד מול אלו ששואפים בכל ליבם ללא הרף לנשל אותנו מאדמתנו ולהשמידנו ומול כל אלו שבצורה זו או אחרת מסייעים להם.
לא בדרך שבה הלכו לצערנו חלק ממנהיגי ישראל בעשרות השנים שלאחר מכן, כאשר מתוך ייאוש וחולשה וחוסר אמונה בעם ישראל ובתהליך גאולתו, הפגינו חולשה כלפי אויבינו, ושוב ושוב הלכו בדרכי הוויתורים והנסיגות, ששוב ושוב המיטו עלינו אסונות.
דווקא מתוך כך שעם ישראל יהיה חדור בתודעה של הכרת עצמו, ערכו וייעודו, ובתודעה של הקשר הבלתי ניתק שיש בינו לבין ארצו, הוא יוכל להילחם בלא פקפוקים ורפיונות מול אויביו, וגם הם יפנימו את עוצמתו ואת חוסר התוחלת והסיכוי שבמלחמתם נגדו.
