צמיחה ללא כפיה

לפני 120 שנה, כאשר מרן הרב קוק זצ”ל הגיע לארץ, הוא ראה את היישוב הישן ומולו את היישוב החדש, כשנתק ביניהם, ולא קרב זה אל זה.
בראייתו העמוקה את מה שהחל להתרקם ואת מה שעתיד להתרחש, הוא הבין שרק מחיבור שני הכוחות הללו תבוא הגאולה.
המצב הכלכלי ותנאי החיים בארץ היו קשים מאוד.
היישוב החדש החל את דרכו בדלות ובמשאבים זעירים. מלחמת העולם הראשונה רק החמירה את המצב.
אבל מתוך אותה דלות ומסכנות נבנתה בעמל רב ובתהליך ארוך מדינה לתפארת. מדינה עוצמתית.
ואיזו מדינה.
מהמתקדמות ביותר בעולם, בחקלאות, בתעשייה, בהייטק, ברפואה ועוד ועוד.
אבל כל זה קם ונוסד במנותק מהתורה. במנותק מהנשמה.
במקביל, בשואה הנוראה, נחרבה יהדות אירופה, ואיתה נחרב עולם התורה העצום שהיה שם.
קשה היה לדמיין כיצד יהיה אפשר לקום מהחורבן הזה, וכיצד יוקם מחדש עולם התורה.
ב”ה בעמל רב ובתהליך ארוך הוקם בארץ מפעל אדיר של עולם התורה.
עשרות אלפים ואולי יותר שוקדים על תורתם יומם וליל.
דבר עצום.
אבל כל זה במנותק מהלאומיות ומהציונות.
רק מהחיבור של שני הציבורים והכיוונים הללו תצמח הגאולה.
לא עולה על דעתנו לכפות תורה ומצוות על הציבור שפעם כונה ‘חופשי’ והיום מכונה ‘חילוני’,
אבל אנחנו מאמינים ויש לנו ודאות ששיבה אל התורה ואל המצוות ואל הנשמה תצמח ותגיע.
לא בכפייה, אלא מתוך רצון פנימי.
באותה מידה, גם לא נכון לכפות את הציונות והלאומיות על העולם המכונה ‘חרדי’.
אבל אנחנו מאמינים ויש לנו ודאות ששיבה אל החיבור ללאומיות ולאחריות המשותפת עם כל עם ישראל על חיינו ועל מדינתנו יצמחו ויגיעו.
לא בכפייה, אלא מתוך רצון פנימי.
כפייה לא תועיל, לא כלפי אלו ולא כלפי אלו.
נמשיך להאמין, לייחל ולצפות לתשובה, להבנה ולהתוודעות אל הרבדים הפנימיים של הנשמה, אל הרבדים הפנימיים של התודעה.
אלו אל התודעה היהודית התורנית, ואלו אל התודעה הלאומית הציונית.
במהרה בימינו אמן.