הייתי מנכ”ל משרד השיכון עד לקיץ תשס”ד, אוגוסט 2004, ואז התפטרתי כי סירבתי לקחת חלק בתוכנית העקירה והגירוש.
במהלך כהונתי כמנכ”ל המשרד סייעתי רבות להתיישבות בגוש קטיף, בהרחבתה, בבנייתה וגם במיגונה.
מספר חודשים לפני העקירה והגירוש ירדתי עם משפחתי מירושלים להתגורר שם עד ימי הגירוש עצמם, לאחר תשעה באב תשס”ה.
לאותה החלטה מרה ונמהרת לפני עשרים שנה התנקזו הרבה רעות חולות, ואת פירות הבאושים הכואבים של אותה החלטה אנחנו אוכלים עד היום.
ההחלטה ההיא הייתה פשע לאומי והמשך ישיר לחטא אוסלו.
במסגרת האיוולת של אוסלו, ודרך אגב גם בשנים הללו חייתי עם משפחתי בגוש קטיף במשך שנתיים, במסגרת האיוולת של אוסלו הבאנו לכאן את המרצחים הארורים, חימשנו אותם, נתנו להם שלטון על חלקי הארץ והבאנו על עצמנו במו ידינו נהרות של דם.
וכך בהחלטה על העקירה והגירוש, במו ידינו הגשנו על מגש של כסף את רצועת עזה לאויבינו, ואיפשרנו את השתלטות החמאס והתעצמותו, ובעקבות זאת קיבלנו טרור בלתי פוסק, טילים על הדרום ועל מרכז הארץ ועד למתקפה המזוויעה בשמחת תורה תשפ”ד.
ההחלטה ההיא הייתה כפירה בטובה שהשפיע עלינו הקב”ה בתהליך הגאולה בכלל ובמתנה שקיבלנו במלחמת ששת הימים בפרט, כאשר זכינו לשוב בין השאר לחבל עזה, נחלת שבט יהודה, ובהמשך ליישב את החבל הזה ולהצמיח מתוך חולותיו ושממותיו חקלאות נפלאה ומפוארת.
כפי ההבטחה המפורשת בדברי הנביא יחזקאל ובדברי חז”ל בדבר הקץ המגולה, ארץ ישראל התעוררה והחלה לתת פירותיה בעין יפה לבניה – בוניה ששבו אליה.
ואנחנו במו ידינו החרבנו את כל מה שצמח ופרח, את היישובים ואת החקלאות, וברחנו בבושת פנים מאותה מתנה.
ההחלטה ההיא הייתה עוול מוסרי כלפי המתיישבים הגיבורים, שבמשך שנים מסרו נפשם, פשוטו כמשמעו, על חידוש היישוב היהודי בחבל עזה, הפריחו את השממה והציגו מודל לתפארת של התיישבות מפוארת וחקלאות ללא תולעים, ללא ציניות, ועם הרבה ציונות וחיבור לזהות ולשורשים.
ואנחנו במו ידינו גירשנו אותם מבתיהם, זרקנו אותם לקראווילות והרסנו את חייהם.
ההחלטה ההיא הייתה תמצית הצד הנמוך, הציני והאופורטוניסטי שיש לצערנו בפוליטיקה הישראלית, כאשר אריאל שרון הפר הבטחת בחירות מרכזית שלו – ‘דין נצרים כדין תל אביב’ אמר, ובהמשך, מבלי למצמץ, התעלם מתוצאת משאל מתפקדי הליכוד לאחר שהפסיד בו.
ככה זה כשרוצים להעביר מדיניות של שמאל, אז הדמוקרטיה, והליכוד מתפאר תמיד בכמה הוא דמוקרטי, הדמוקרטיה הולכת הצידה.
הפסיד במשאל מתפקדי הליכוד, והכל כנראה מתוך אינטרסים אישיים.
המצב אליו הגענו היום הינו תוצאה ישירה של אותה התנתקות.
התנתקות מהשכל הישר.
התנתקות מהלאומיות ומהציונות.
התנתקות מהמוסר.
התנתקות מארץ ישראל.
התנתקות מהזהות ומהייעוד שלנו.
כעת, לאחר ששילמנו מחירים כל כך כואבים ומייסרים על אותה החלטה לפני עשרים שנה, פתח לנו הקב”ה פתח לתיקון.
מתוך התופת של שמחת תורה תשפ”ד התחלנו לחזור אל עצמנו, בעזרת ד’ יתברך ובעזרת חיילינו הגיבורים ומסירות נפשם.
חזרנו אל האחווה.
חזרנו להילחם במסירות נפש על קיומנו.
חזרנו אל חבל עזה.
חזרנו לחיבור אל זהותנו היהודית והלאומית.
האם נדע הפעם לא לחזור על טעויות העבר?
האם נפנים שרק התיישבות יהודית פורחת בחבל ארץ זה תביא לנו שלום וביטחון?
האם נבין שאסור לנו להטיל את יהבנו ואת ביטחוננו על אף גורם זר, עוין או ידידותי?
האם נכיר סוף סוף בכך שהמלחמה על הארץ, המאבק התרבותי על זהותה של מדינת ישראל והחיבור שלנו לזהותנו וייעודנו כרוכים זה בזה בקשר בל יינתק?
בע”ה
