טור דעה של חה”כ מעוז על ההבדלים שבין המתקפה בשמחת תורה למבצע ‘עם כלביא’:
מה בין מתקפת הטרור בשמחת תורה תשפ”ד למבצע ‘עם כלביא’ תשפ”ה?
במתקפה הופתענו והגבנו
במבצע הפתענו ויזמנו.
לקראת המתקפה נרדמנו.
במבצע התעוררנו.
במתקפה, פקידים לא נבחרים, פעלו נגד הדמוקרטיה והדירו את נבחרי הציבור מהמידע הקריטי.
במבצע, ראש הממשלה הנבחר, הוביל את המערכה המופלאה.
לקראת המתקפה לובתה אש הסרבנות ופגעה בכשירות צה”ל.
לקראת המבצע ההתייצבות וההתנדבות הגיעו לשיאים.
לקראת המתקפה, היו מי שהצליחו לצערנו לעורר איבה ומדנים בין אחים, ובכך להחלישנו.
לקראת המבצע, עם ישראל הלך והתאחד לאגרוף עוצמתי.
לקראת המתקפה, באווירה הציבורית שבתקשורת היה הרבה ניכור כלפי כל מה שמריח זהות יהודית.
לקראת המבצע, אפילו התקשורת לא הצליחה להחביא את התפרצות הנשמה של עם ישראל שדרשה עוד זהות יהודית ועוד חיבור למסורת.
בדברים הבאים אני רוצה לנסות לנתח מה הסיבות שהובילו לכך, שלקראת המתקפה ראש השב”כ כשל בענק, ולעומת זאת, המוסד, לקראת המבצע, הצליח בענק.
השאלה המתבקשת היא מה ההבדל? הרי מדובר באותו חומר אנושי איכותי שממנו באים אנשי המוסד והשב”כ ובאותו תחכום ויצירתיות.
אין הכוונה לעסוק בביקורת על השב”כ, ולא לגרוע חלילה מהמסירות המדהימה של אנשיו, מהבכירים שבהם ועד לזוטרים, למען ביטחון ישראל, ממקצועיותם ומההצלחות הרבות לסכל טרור לאורך שנות קיומה של המדינה בכלל, ומאז שמחת תורה תשפ”ד בפרט, אלא זהו ניסיון לנתח ולהצביע על מה שהוביל לקונספציה ולאסון שהגיע בעקבותיה.
המוסד עוסק נטו בביטחון ישראל ופועל אך ורק כנגד אויבי ישראל.
השב”כ לעומת זאת, בנוסף לתפקידיו הקריטיים לביטחון ישראל, אחד מתפקידיו הוא לשמור על סדרי המשטר הדמוקרטי.
כאשר חלק מראשיו שוכחים שדמוקרטיה היא שלטון הרוב ושהחוק מכפיף אותם למרותה של הממשלה הנבחרת, הם יכולים להגיע לתפיסה מעוותת שמוּנַעַת מאג’נדה פוליטית, כאילו תפקידם הוא להגן על אג’נדות ותפיסות מסוימות מפני נבחרי הציבור.
וכאשר פועלת בשב”כ המחלקה היהודית, שבה משתמשים כנגד אחים באותן שיטות שמיועדות לאויבים, יכול להיווצר מצב של טשטוש אצל חלק מבכיריו ביחס להבדל שבין אוהב לאויב.
אם חפצי חיים וגאולה אנחנו, מוטל עלינו לדאוג, שהלביא, שקם מרבצו והתעורר מתרדמתו, לא יחזור לישון ולטשטש מחדש את תודעתו, אלא ימשיך את יקיצתו ואת שיבתו לעצמו ולייעודו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
הפוסטמודרני הפרוגרסיבי הראשון
דבריו של חה”כ אבי מעוז בהכנסת ספר תורה במצפה רמון:
ברשות המרא דאתרא, הרב גד רווח שליט”א.
ברשות ראש הישיבה, הגאון הרב צבי שליט”א.
ברשות כל הרבנים הגאונים שליט”א.
ברשות ידידי ראש המועצה, מר אליה וינטר.
ברשות הרבנית הלביאה, הרבנית זיוה.
וברשות דוד הגיבור, דוד בן זיוה, ד’ ישמרהו, יחייהו וישלח לו רפואה שלימה בקרוב, בתוך שאר חולי ישראל.
קהל קדוש ויקר.
האמירה של קרח בפרשת השבוע – ‘כי כל העדה כולם קדושים’ היא לכאורה מתבקשת.
הרי הקב”ה הבטיח לנו שנהיה ‘ממלכת כהנים וגוי קדוש’, אז איפה פה הטעות?
מרן הרב קוק זצ”ל מסביר, ואני מצטט:
“הקריאה של ‘כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד’ ‘ היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש ולכל הרוממות וההכנה התוכית, הדרושה להעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת, שיהיה מובטח מכל פגם וסאוב, שלא יהפך לרועץ ולצרה היותר גדולה של העולם”. סוף ציטוט
הקדושה בעם ישראל היא ציווי, היא מעלה עליונה שנקנית במסירות, במאמץ ובהכנה רבה.
‘קדושים תהיו’.
קרח הוא הפוסטמודרני והפרוגרסיבי הראשון.
הוא העוסק במחיקת ההבדל שבין קודש לחול ובטשטוש הזהויות שבין כהנים, לוויים וישראלים.
בהמשך שם הרב משווה זאת לשקר הנוצרי, שביקש לבטל את המצוות המעשיות ואת כל המאמץ הנדרש להתעלות ולקדושה ובמקביל ביקש לבטל את ההבדלה שבין ישראל לעמים.
אין ניגוד יותר מובהק לשקר הנוצרי ולתרבות הפוסטמודרנית והפרוגרסיבית מאשר המעמד הקדוש הזה.
המעמד של הכנסת ספר תורה, שכל מהותו זו האמת המוחלטת.
מהותו של ספר התורה היא ההבדלה בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, ומהותו היא גם הוראת הדרך במסילה העולה אל הופעת הקדושה של עם ישראל.
ועוד יותר מכך, כאשר מדובר באירוע שנעשה לרפואת הפצועים הגיבורים שכל מהותם זו המסירות, המאמץ והמוכנות לשלם מחירים יקרים למען עם ישראל, למען מדינתו, למען ארצו הקדושה ולמען גאולתו.
תודה רבה לכם על הזכות להיות כאן במעמד הזה.
אשריכם ואשרי חלקכם.
בע”ה נזכה במהרה לניצחון על כל אויבינו.
לשחרור כל חטופינו.
לרפואת כל פצועינו בתוך שאר חולי עמו ישראל.
לנחמת כל אבלינו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
ולגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.
הסרה