פרשת לך-לך

בנאום במליאת הכנסת עימת סגן השר אבי מעוז בין תהליכי ההתפכחות בעולם לבין מה שקורה אצלנו:
במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות הנשיא הנבחר טראמפ דיבר בצורה מאוד ברורה ונחרצת על הטרלול הפרוגרסיבי.
הוא התחייב לקדם, ואני מצטט: “חינוך חיובי על המשפחה הגרעינית, תפקידי אב ואם, וחידוד השוני והייחודיות של גברים ונשים במקום לטשטש אותם”. סוף ציטוט.
הוא אמר שיבקש מהקונגרס לאסור בחוק כל מימון פדרלי של טיפולים שכביכול משנים את מינו של אדם.
הוא הבטיח שלא יתאפשר למורים להציע לילדים את האפשרות שיכול להיות שהם לכודים בגוף הלא נכון.
והוא הודיע שלא יאפשר לגברים להתחרות בספורט נשים, ולא משנה איזה טיפולים הם עברו או איך הם מכנים את עצמם.
בשבוע שעבר, הציבור האמריקאי אמר את דברו בצורה מאוד ברורה, וכפי שנאמר אתמול בכאן 11, על פי כתבה בניו-יורק טיימס, זה היה אחד מהנושאים המרכזיים שהכריעו את מערכת הבחירות.
בימים האחרונים נבחרה לתפקיד יושב ראש המפלגה השמרנית בבריטניה אישה בשם קמי ביידנוק.
וגם היא לא מתבלבלת מהטירוף הפרוגרסיבי.
היא מתנגדת לכך שגברים, גם אם עשו ניתוחים, ישתמשו בשירותי נשים.
ברור לה שההתייחסות של החברה למינו של אדם לא אמורה להיות לפי מה שהוא מגדיר את עצמו, אלא לפי איך שהוא נולד.
והיא לא מוכנה לכך שצוותי ההוראה יעלימו מההורים את מה שקורה עם הילדים שלהם בבתי הספר.
ואגב, היא גם תומכת ישראל מאוד מובהקת, ולדבריה היא מוצאת בנו בהירות מוסרית שחסרה בחלקים רבים כל כך של העולם.
ואיפה אנחנו במדינת ישראל?
מה עם עצירת הטירוף הפרוגרסיבי כאן אצלנו במערכות הציבוריות?
מתי יגיע הריפוי להפיכה הפרוגרסיבית של ממשלת בנט ולפיד?
אני מציע להתחיל מהריפוי של משרד החינוך מהיוזמות הפרוגרסיביות של שרת החינוך הקודמת שאשא-ביטון, יוזמות שמטרתן הייתה לשטוף את מוחם של הילדים בתכנים שמנוגדים לתפיסות העולם של רוב ההורים ולאמונותיהם.
הגיע הזמן להחזיר למשרד החינוך את היהדות, המסורת והציונות, וכבסיס לכל, את ערכי המשפחה.

היועמ”שית, הרמטכ”ל וראש השב”כ מבצעים פוטש כדי למנוע את פיטוריהם.
האזינו לראיון ברדיו ‘קול חי’

האזינו לראיון של סגן השר אבי מעוז ברדיו קול ברמה

טור דעה של סגן השר אבי מעוז על המשמעות של ניצחונו של טראמפ:
ניצחון טראמפ – תחילת הסוף של הטרלול הפרוגרסיבי.
לניצחונו הסוחף והברור של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה”ב ישנה משמעות חיובית מובהקת מבחינת עם ישראל ומדינתו.
הבחירות לכהונת הנשיא האמריקאי היו בין השאר הבעת תמיכה או התנגדות ביחס לתפיסת העולם הפוסטמודרנית, לטרלול הפרוגרסיבי שהיא הביאה לעולם המערבי ולטשטוש הזהויות האישיות, המשפחתיות והלאומיות, שהינם באופן כללי נחלתו של השמאל העולמי ובמיוחד של השמאל האמריקאי והאירופאי.
לאחר שנים שבהן הפרוגרסיבים נלחמו מלחמת חורמה למען מחיקת המושגים האנושיים הבסיסיים ביותר, כמו הגדרת איש ואישה, כפו על הציבור שפה ומושגים חדשים, שטפו את מוחם של התלמידים ברעיונות הזויים, פגעו קשות במוסד המשפחה והורידו לשפל את הזהות הלאומית והגאווה בה, הציבור האמריקאי אמר בצורה ברורה: עד כאן.
אמריקה מתפכחת והאנושות מתחילה להשתחרר.
הניצחון שבוע שעבר הינו עוד שלב משמעותי בניצחון על הפוסטמודרנה והטרלול הפרוגרסיבי, בחזרת האנושות למושגי האמת והשקר, הטוב והרע, ובלגיטימציה מחדש לזהויות האישיות, המשפחתיות והלאומיות.
ניתן בהחלט לקוות שההתעוררות הזאת לא תיעצר מעבר לים, אלא תתרחב למדינות נוספות, כפי שכבר החל לקרות במדינות מסוימות.
זהו תחילתו של עידן חדש באנושות.
ומה אצלנו?
שילמנו מחירים קשים ביותר על חילחול טשטוש הזהויות לראשי מערכת הביטחון שאיבדו את היכולת להבחין באמת בין אוהב לאויב. רק לפני כמה ימים שמענו על עמדת נציגי השב”כ בדיון בכנסת, שהתנגדו לגירוש גורף של משפחות מחבלים.
הגיע הזמן שגם אנחנו נתעורר ונשנה תפיסה בכל המערכות הציבוריות, ושלמשל, לתפקידים הבכירים במערכת הביטחון יתמנו מי שאינם שבויים בקונספציות ובתפיסות פרוגרסיביות שמסכנות אותנו.
כמה סמלי שהניצחון של טראמפ התרחש בשבוע שבו קראנו בבתי הכנסת את פרשת ‘לך-לך’.
פרשה שבה בורא עולם מציב בפני אברהם אבינו את הייעוד הגדול של העם שעתיד להביא לאנושות את אור האמונה והאמת.
פרשה שבה אברהם אבינו קורא שוב ושוב בשם ד’ ומלמד את האנושות את האמונה בבורא עולם.
פרשה שבה מתומצתת במילים קצרות ההבטחה האלוקית לאומות העולם, שהברכה או חלילה הקללה האלוקיות ביחס אליהן מותנות ביחסן לעם ישראל: “וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר”.
לפני שבעה חודשים קראתי לנשיא ביידן לזכור את ההבטחה האלוקית הזאת, שמשמעותה, שמי שיהיה לצידו של עם ישראל יבורך משמים, ומי שיפריע לו אחריתו תהיה מרה.
הנשיא האמריקאי הנבחר טראמפ ורבים מאוד ממצביעיו מעריצים את מדינת ישראל ואת עמידתה במלחמה שאנחנו נתונים בה, וממילא הם מבורכים.
בע”ה נזכה שאכן התוצאות של הבחירות הללו יהיו שלב משמעותי בחזרתה של האנושות לעצמה, ובהתקדמות מימוש הייעוד הגדול שלנו כעם בעולם.

סגן השר אבי מעוז הסביר במליאת הכנסת מדוע הוא מצביע נגד חוקי התקציב:
אני רוצה להסביר מדוע אני מצביע נגד החוק הזה.
במדינת ישראל ישנם שני מסלולים של בתי הספר. מסלול רשמי ומסלול לא רשמי.
תחת המסלול הרשמי נמצאים החינוך הממלכתי, הממלכתי דתי, הממלכתי חרדי והרשתות החרדיות של יהדות התורה ושל ש”ס. המוסדות הללו מקבלים תקצוב של 100% פר תלמיד.
במסלול השני, הלא רשמי, נכללים מוסדות המוכר שאינו רשמי ומוסדות הפטור.
אותם הורים שבחרו לשלוח למוסדות המוכר שאינו רשמי ידעו מראש שהם זכאים לקבל רק 75% ממה שמקבל תלמיד במסלול הרשמי, אבל בחרו לעשות זאת, ובתנאי שיוכלו להעניק לילדיהם חינוך שהם מאמינים בו ושמתאים להשקפת עולמם ודרך חייהם.
דא עקא, במהלך עשרים השנים האחרונות התקצוב הזה הלך ונשחק, והפער בין מה שמקבלים אותם מוסדות לעומת מה שהם היו אמורים לקבל עומד על 3,500 ש”ח לשנה לתלמיד.
המשמעות הישירה של הפער הזה היא תשלום של מאות שקלים לחודש שההורים משלמים על כל תלמיד.
המשמעות היא מורים מסורים עם משכורות רעב.
המשמעות היא מוסדות עשירים בערכים שמתנהלים בדלי דלות מבחינה תקציבית.
זו כנראה הדרך של קומיסר החינוך לחנוק את המוסדות הללו, כדי שההורים ייאלצו להתיישר ולהעביר את ילדיהם לחינוך הרשמי.
אבל ב”ה זה לא קורה, והמוסדות הללו רק גדלים, ונוספים אליהם מוסדות חדשים נוספים.
ישנם אלפי תלמידים כאלה בציבור הדתי לאומי, שלומדים במוסדות תורניים לאומיים של בנים ושל בנות.
לילדים הללו ישנם אלפי הורים, שנושאים בנטל הכלכלי הלא מוצדק הזה, כדי שילדיהם יקבלו חינוך תורני לאומי בהתאם לאמונתם.
כל הבוגרים של המוסדות הללו משרתים בצבא.
גם ההורים שלהם וגם המורים שלהם משרתים במילואים ובשנה האחרונה שירתו מאות ימים.
אני נלחם למען המשפחות האלה. אני נלחם למען המילואימניקים האלה, שנושאים מעל ומעבר בזכות השירות הצבאי, אבל בצורה לא שוויונית ולא הוגנת נושאים בנטל הכלכלי הלא שוויוני של חינוך ילדיהם.
לצערי, ראש הממשלה ושר האוצר מסרבים לתקן את העוול הזה.
במסגרת כל החוקים והתקנות שאנחנו רוצים להעביר למען המילואימניקים, צריך לתקן גם את העוול הזה.
עד שהוא לא יתוקן אצביע נגד חוקי התקציב.

סגן השר אבי מעוז בהצעה מקורית לטובת המשך ניהול המלחמה

ראיון של סגן השר אבי מעוז אצל בועז גולן באולפן ערוץ 14

נאומו של סגן השר אבי מעוז בציון יום העלייה בכנסת:
בסיומה של מגילת העצמאות נכתב:
“אָנוּ קוֹרְאִים אֶל הָעָם הַיְּהוּדִי בְּכָל הַתְּפוּצוֹת לְהִתְלַכֵּד סְבִיב הַיִּשּׁוּב בַּעֲלִיָּה וּבְבִנְיָן וְלַעֲמֹד לִימִינוֹ בַּמַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה עַל הַגְשָׁמַת שְׁאִיפַת הַדּוֹרוֹת לִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל”.
כלומר, היה ברור לחותמי המגילה, שיש לנו שאיפה ברורה לעודד את עליית היהודים מרחבי העולם לארץ.
כיום, באתר משרד העלייה והקליטה כתוב, שהוא אחראי על סיוע לעולים ולתושבים חוזרים, ובנוסף הוא גם אחראי על תהליכי עידוד העלייה לישראל, אבל מה שכלול בזה, לפחות על פי האתר, זה קשר עם מי שמתעניין בעלייה ועידוד חזרתם של ישראלים השוהים בחו”ל.
אבל העיקר חסר מן הספר.
איפה הפעילות המסיבית לעודד בפועל את מיליוני יהודי העולם לקום ולעלות ארצה?
גם משרד התפוצות לא עוסק במשימת העל הזאת, אלא מתמקד בחיזוק הזהות היהודית והקשר למדינת ישראל ובמאבק כנגד האנטישמיות והדה-לגיטימציה כלפי מדינת ישראל.
אכן אלו משימות חשובות מאוד.
אבל זה לא רק ‘תפוצות’.
זוהי גלות.
אלו קהילות שנמצאות במקום זר שאיננו מקומן האמיתי.
לכאורה היה מקום לשאול, איזו זכות יש לנו בכלל לעודד יהודים לעלות לארץ?
נכון שיש אנטישמיות ברחבי העולם, שלא רק שאינה פוחתת אלא אף מתגברת, וכמו שראינו כולנו בלינץ’ באמסטרדם, כמו גם במקומות אחרים באירופה, אבל אחרי מה שעברנו בשמחת תורה תשפ”ד ובשנה שחלפה, אולי לא נכון לקרוא ליהודים לבוא לכאן ולהסתכן.
מרן הרב קוק זצ”ל נשאל על כך לפני מאה שנה, וענה שהייסורים בחוץ לארץ הם פרפורי גסיסה, והייסורים בארץ הם חבלי לידה.
וכמו שמתאר יחזקאל הנביא בחזון העצמות היבשות את הגלות כבקעה מלאה עצמות, כלומר כבית קברות ענק, שממנו הקב”ה מוציא אותנו בתהליך הגאולה והתחייה של עם ישראל.
במהלך מאתיים השנים האחרונות עם ישראל הולך ושב אל מקומו ואל עצמו.
פה העתיד. פה התקווה.
אדוני היו”ר,
אנחנו עכשיו במוצאי י”א בחשוון, יום פטירתה של רחל אמנו.
רש”י בפירושו לפרשת ויחי מביא מהמדרש את ההסבר מדוע יעקב אבינו קבר את רחל אמנו בדרך ולא במערת המכפלה.
אני מצטט: “שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר ‘קול ברמה נשמע … רחל מבכה על בניה’, והקב”ה משיבה ‘ויש שכר לפעולתך נאום ד’, ושבו בנים לגבולם’ “.
את דברי רש”י הללו נהגו ללמוד בתלמודי התורה במזרח אירופה בניגון מיוחד.
וראוי להזכיר כאן את דבריו של מקס נורדאו, כשהסביר מדוע הזכיר את המדרש הזה בנאומו בקונגרס הציוני הראשון בבאזל, ואני מצטט:
“באחד הימים בפאריז, בשעה שהייתי מקבל חולים בביתי, באה אלי אשה ענייה מרחוב היהודים עם ילד בן שמונה או תשע שנים להתרפאות. ראיתי בילד שפיקח היה … שאלתי אותו באיזה בית ספר הוא לומד, וענה לי בשפה רפה, כמתבייש, שהיה לומד ב”חדר”. ואמו הוסיפה משלה, כמצטדקת, שאביו הוא מן הדור הישן, ואינו רוצה שבנו ילך לבי”ס של גויים קודם שיגמור את לימודיו ב”חדר”. … כמעט בלעג שאלתי את הילד מה היה לומד ב”חדר”. הוא נתמלא רגש, והתחיל לספר ביידיש את האגדה של רחל אמנו שלמד בחומש ביום לפני שחלה. באותה שעה נזדעזעו כל איבריי, חיבקתי ונישקתי אותו על מצחו, ובליבי אמרתי: עם כזה ששומר זיכרונות כאלה אלפי שנים ומשריש אותם בלב ילדיו אינו עלול למות, והוא מובטח לחיי עולם. זה קרה באותם הימים של מעשה דרייפוס, כשהתחלתי לפקפק בצדק אומות העולם כלפי ישראל, ויכולני לומר שהילד הזה היה אחד הגורמים לקרב אותי לציוניות ולהאמין בנצח ישראל”. סוף ציטוט.
מאז תחילת המלחמה ישנה התגברות בעלייה לארץ.
גם בקרב יהדות העולם ישנה התפכחות.
אסור לנו להחמיץ את השעה.
אנחנו חייבים להיות אקטיביים בעידוד העלייה בקרב יהודי העולם.
ומכאן אני פונה בקריאה ליהודים ברחבי תבל:
עלו והצטרפו אלינו אל מדינת ישראל.
בואו אל ארצנו הטובה, ארץ חמדת אבות, ארץ הקודש, ארץ ישראל.

ראשי בתי הספר התורניים פנו לסגן השר אבי מעוז במכתב דחוף

פניה נוספת שקיבל סגן השר אבי מעוז מאחד ממנהלי בתי הספר התורניים לאומיים:
לכבוד סגן השר אבי מעוז.
בהמשך לשיחתנו, “מפי עוללים ויונקים יסדת עוז… להשבית אוייב ומתנקם”
היום קיימנו בת”ת כינוס שיח חיזוק, שירה, תפילה, וצ’ופר של תלמידים שבני משפחותיהם מגוייסים, נמצא כי שליש מילדי ת”ת קניין תורה במוכש”ר לוקחים חלק במאמץ המלחמתי.
כמו”כ גם מספר לא קטן מהצוות החינוכי ובני משפחותיהם נושאים בזכות לשרת את האומה.
יישר כח על כל המאמצים למען הצלחת תלמודי התורה והשוואת זכויותיהם כשאר ילדי ישראל.
בברכה
הרב עמיצדק שלמה
תלמוד תורה קניין תורה