השבוע, באירוע חנוכה המרגש של הרשות לזהות לאומית-יהודית, דיברתי על דבריו של מרן הרב קוק זצ”ל על שתי המתנות שהופיעו לנו בירושלים – גאון הקודש וגבורת החיל והקשר למאבקם של החשמונאים.
רוח הקדושה ורוח הגבורה שיוצאות מירושלים, ‘עיר שעושה את כל ישראל חברים’, מרימות אותנו אל הייעוד שלנו כאומה, ייעוד שבו יופיעו גם חיי הקודש הלאומיים שלנו וגם רוח הגבורה הלאומית שלנו, על ידי כוחות שונים בעם ישראל.
בפרשת השבוע, פרשת ויגש, אנחנו נפגשים עם הבירור והחיבור של שני כוחות באומה. מצד אחד, כוחו ותפקידו של יוסף, ‘הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ’, שמסביר לאחים ש’וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹוקים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה’, ומצד שני, כוחו ותפקידו של יהודה, שנשלח על ידי אביו לפני כולם ‘להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה’, כדברי המדרש שמביא רש”י.
בע”ה נזכה במהרה להתגשמות מלאה של נבואת יחזקאל שנקרא השבת בהפטרה על החיבור של עץ יוסף ועץ יהודה בגאולה: ‘הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד. וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹוקים. וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם’.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז
