השבוע ציינו את תשעה באב, יום שנגזר בו על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, יום חורבנם של שני בתי מקדשנו, יום בו נחרשה ירושלים ונלכדה ביתר, יום בו אירעו אסונות נוספים בהיסטוריה של העם היהודי.
גם השנה צמנו והתענינו, כי למרות כל מה שזכינו לו בדורות אלו של גאולה וקיבוץ גלויות, הלב עדיין שבור, ראשה של ירושלים עודו חפוי והעיקר חסר – גאולה שלימה ובניין בית המקדש.
אבל גם בתוך הצער הגדול על החורבן ועל מה שעוד לא נבנה, יש לנו וודאות של אמונה בטוב ד’, בחסדו ובתהליך הגאולה שהוא הולך וגואל אותנו.
כפי שנקרא בע”ה השבת בפרשת ואתחנן, יחד עם התוכן העליון של עשרת הדיברות ופרשיית ‘שמע ישראל’, גם את פסוקי הרחמים וההבטחה:
“כִּי אֵל רַחוּם ד’ אֱלֹקיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם … וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם. לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ, לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה”.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז