סגן השר ח”כ אבי מעוז, יו”ר מפלגת נעם, התייחס בנאומו במליאת הכנסת לנאומה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לצד צרחות חברי האופוזיציה.
“במופע חסר תקדים, נשיאה מכהנת של בית המשפט העליון לא רק התערבה באופן בוטה בסוגיות פוליטיות מתחום סמכותה של הכנסת כנגד מימוש ההכרעה הדמוקרטית של העם בבחירות, אלא הצליחה גם לשלב הרבה עיוותי מושגים בניסיון להנדס את תודעת הציבור, כחלק מהמערכה של השמאל כנגד הממשלה הלגיטימית הנבחרת.
מקבץ דוגמאות: חיות טוענת כי פסקת ההתגברות תשלול מבית המשפט את האפשרות לבטל חוקים הפוגעים באופן בלתי מידתי בזכויות אדם חוקתיות.
מה עם זכויות האדם של תושבי גוש קטיף, עמונה, מגרון ונתיב האבות? מה עם זכויות האדם של תושבי דרום תל-אביב שסובלים מהמסתננים בגלל בג”ץ? מה עם זכויות האדם של נשים חרדיות שמעוניינות במופעי תרבות בהפרדה על פי אמונתן? מה עם זכויות האדם של אזרחי ישראל שבג”ץ כפה עליהם את כהונת הטרוריסט עזמי בשארה בכנסת?
הגנה על זכויות דת הפרוגרס – ללא הפסקה. הגנה על זכויות היהדות, הלאום והמשפחה – חס וחלילה. עוד מקוננת חיות על הרצון לבטל את עילת הסבירות שמכוחה העליון פוסל שוב ושוב החלטות של הרשות המבצעת. האם מדובר בהיתממות ובאמת היא איננה מבינה את התביעה הפשוטה שהשופטים, ובכללם גם שופטי העליון, ישפטו רק על פי החוק שקבע המחוקק ולא על פי מה שסביר, נכון או צודק בעיניהם האישיות?
בהיתממות נוספת אומרת חיות כי מאז חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בית המשפט פסל בסך הכל 21 חוקים. היא כמובן ‘שוכחת’ להזכיר את כל אותם חוקים רבים שלא נחקקו מחשש פסילה, ואת העובדה שהמחוקקים המועטים באותו לילה לפני שלושים שנה כלל לא התכוונו לתת לבית המשפט סמכות לפסול חוקים, ובטח שלא חוקי יסוד, שגם עליהם כבר הונף גרזנו של בג”ץ, מכח איזושהי סמכות שהוא נטל לעצמו.
אבל המשותף לכל הנהי בדברים הנ”ל ובאלו שלא הזכרתי מפאת קוצר הזמן הוא, שאכן אפשר להבין את הקושי להיות מי שבכהונתה בע”ה תבוא אל קיצה המהפכה שאהרן ברק הוביל בזהותה היהודית ובמשטרה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
כמו שאמר אתמול ראש הממשלה, באנו לתקן ונעשה זאת מתוך שיקול דעת ואחריות.
