במסגרת דיון על תלונות הציבור במליאת הכנסת, אמר סגן השר אבי מעוז:
נראה לי שבמסגרת הדיון בתלונות ופניות הציבור, צריך לעסוק גם, ואולי אפילו הייתי אומר בעיקר, במי שהציבור פונים אליו.
כוונתי כמובן לנבחרי הציבור.
אני לא בטוח שהביטוי הזה, ‘נבחרי הציבור’, הוא המתאר במדויק את תפקידנו.
כשקוראים למישהו ‘נבחר ציבור’ הדגש הוא עליו, על זה שהוא זכה להיבחר ע”י הציבור.
אבל מה פתאום הוא המוקד?
הנושא הוא הציבור, ונבחר הציבור הוא בסך הכל, וכך מן הראוי שיראה את עצמו – ‘שליח ציבור’.
שליח של הציבור ולמען הציבור.
אם להיות יותר חריף, אפשר אפילו לומר ‘משרת הציבור’.
בסוף ספר דברי הימים אומר יאשיהו המלך ללוויים: “עבדו את ד’ אלוקיכם ואת עמו ישראל”.
במסכת הוריות בתלמוד מסופר שרבן גמליאל רצה למנות שניים מתלמידיו לתפקיד ציבורי, וכשהם בענוותנותם לא רצו, הוא אמר להם: “כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם”.
זהו היחס היהודי לעבודת הציבור.
מרן הרב קוק זצ”ל, שהיה חותם על מכתביו ‘עבד לעם קדוש על אדמת הקודש’, מתאר כך את היחס שאמור להיות למי שממונה על הציבור לעבודתו:
“הטוהר המוסרי צריך שיגיע לידי מדה זו, שאפילו את המגיע בצדק לא יתבע, ביחוד מי שעבודת הקודש עליו, וזה יהיה לאות כי כל כך גדלה ונכבדה היא בעיניו עצמותה של עבודת הציבור, עד שאין ראוי כלל שיקבל עליה שכר, וראוי גם כן שיוותר על חלקו בשביל הכבוד והזכייה שזוכה להיות עובד את העבודה העליונה והנכבדה בהיכל מלכו של עולם, עבודת הצדק והמשפט לרבים”.
אגב, כאשר אנשי ביתו של מרן הרב קוק זצ”ל תלו על דלת הבית שלט עם שעות קבלה, כדי לנסות להקל עליו ולו במעט מפניות הציבור המרובות, השלט נעלם פעם אחר פעם. כאשר ארבו למוריד השלט, הסתבר שזהו הרב קוק בעצמו, שלא היה מוכן להגבלת שעות הפנייה אליו, כיון שראה בעצמו עבד לרבים.
כשזה היחס לעבודת הציבור, העיסוק ברווחים שנבחר הציבור מפיק מתפקידו מקבל מקום קטן בהרבה ממה שמקובל היום.
כשזה היחס לעבודת הציבור, הדיבור, השפה והסגנון של משרתי הציבור נשמעים אחרת לחלוטין ממה שלפעמים אפשר לצערי לשמוע בבית הזה, כיון שבדרך כלל, המשרת משתדל להתנהג בצורה ראויה כאשר הוא נמצא בפני מי שהוא אמור לשרת אותו.
עם זאת, אני חייב להוסיף, שבניגוד למשרת הרגיל, שכל כולו נתון למרותו של אדונו, לרצונו ולגחמותיו, משרת הציבור לא אמור לפעול כשבשבת שמסתובבת לפי הרוח הנושבת ברשות הרבים, בתקשורת וברשתות.
משרת הציבור אמור להיות נאמן לערכים שבשמם הוא נבחר על ידי הציבור, ושבגללם הציבור נתן בו את אמונו.
בערכים האלה אמור משרת הציבור לדבוק גם כשזה לא פופולארי, וגם כאשר הוא משלם עבור הנאמנות הערכית הזו מחירים לא פשוטים, כמו גידופים והכפשות.
כל הרעיון שלי להקים מערכת של שקיפות על התכניות החיצוניות במשרד החינוך נולד כתוצאה ממאות פניות ציבור של הורים, שרק בדיעבד ולמפרע נודע להם על תכנים ותכניות שהועברו לילדים שלהם בגנים ובתי הספר על ידי גורמים זרים, שעולם הערכים שהם ביקשו להנחיל לילדים שונה ורחוק מאוד מזה של ההורים.
זהו פרויקט הדגל שאני מתכוון לבצע ולתת כשי לציבור, כאמצעי להטבת תכני הלימוד והחינוך של ילדיהם, כפי מה שתואם לערכים ולאמונות שלהם כהורים.
זו המחויבות שלי בתור משרת ציבור ואשתדל בכל מאודי לא לזוז ממנה.
