מקאבול ועד בית מאיר: הנדסת התודעה מציתה אש

ביידן לא המתין הרבה. מיד כשנכנס לבית הלבן, אחת ההחלטות הראשונות שקיבל היא פינוי הכוחות האמריקנים מאפגניסטן. זאת בדומה לנשיא הפרוגרסיבי שקדם לו, ברק אובמה, שפינה את הכוחות האמריקניים מעיראק והוליד את דעאש.

בבית מאיר, בינתיים, הלהבות משתוללות, ברור לכולם מי הצית אותן ומדוע, אבל אסור לומר זאת בקול, זה גזעני. מבית מאיר ועד קאבול, מפרעות לוד ועד זוועות דעאש, תופעה אחת חוזרת על עצמה ומסרסת את היכולת להילחם ברוע. קוראים לה פוליטיקלי קורקט. השמאל בנה במשך שנים את אשליית השלום. זה מתחיל כבר בפילוסופיה הפוסטמודרנית, הממסמסת כל הבדל בין איש לאיש, ובין עם לעם. אם אין הבדלים – למה שיהיו מלחמות?

אבל המציאות טופחת, שוב ושוב, בפניו המיוסרות של השמאל ושל המדינות שהוא מנהיג: הרוע והאנשים שהוא מניע לא מתרגשים מכך שהם בעצם רק ‘בעלי נראטיב שונה’ ושאפשר להכיל אותם ושהם רק ריבוי גוונים. הם ממשיכים להיות רעים, והפעם בלי שאף אחד עומד מולם ונלחם בהם.

אז מה יהיה, שואלים אנשי השמאל בשקט? וכאן מגיע הפתרון הגאוני – אסור לדבר על מה שלא מסתדר עם התפיסה הפוסטמודרנית. ההכלה וחופש הדעות מתחלפים בזעם וסתימת פיות כשאנשים שעדיין לא הונדסו מספיק טוב מעיזים לומר: הם זה הם ואנחנו זה אנחנו. המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים. פוסטים מוסרים מהרשתות החברתיות, וכותיבהם מוקעים כחשוכים וגזענים.

והאש, גם היא לא מתרגשת, ופשוט ממשיכה לבעור.

לעם ישראל יש ערכים. לעם ישראל יש תורה. בימים אלו מתנהלת מערכה על זהותה של ישראל, כשממשלה פוסטמודרנית מנסה בכל יכולתה לשנות את ישראל למדינה פרוגרסיבית של כל אזרחיה. מנגד, ציבור הולך וגדל רואה, מבין ומפנים את הנזקים שבשיטה הזו, הסובלנית לאויב, אכזרית לאוהב, ועוצמת עיניים ופה מול הרוע.

זה עניין של חודשים, לא ארוכים, עד שהממשלה הזו תיפול, ואז הגוש השמרני שדואג באמת למדינת ישראל ישוב להנהגה. הפעם הוא לא ישחק לפי הכללים של הפוליטיקלי קורקט ומה מותר ומה אסור להגיד – הפעם, עם נעם בתוכו, הימין שהוא הרוב הגדול של עם ישראל יחזיר את ישראל להיות מה שהיא: לא מדינה פרוגרסיבית, לא מדינת כל אזרחיה – מדינת ישראל.

_{צילום תמונה ראשית: שאטרסטוק}