צפיתי בראיון שלך בערוץ 7 ובו אתה מתאר את הלחימה המופלאה בלבנון, את מסירות הנפש של חיילינו הגיבורים והפארים האדירים בין השהות בסכנה ובשטח אם החזרה לשגרת היום יום כאן בארץ. אין ספק כי הלוחמים כולם ראויים להערכה ולהוקרה אדירים וזר לא יבין את אשר עובר על לוחם המילואים בשנה האחרונה. אבל דווקא משום אני כחייל מילואים חוויתי מקרוב את התיאורים שתיארת, ואני מאוד מזדהה אתם, קשה לי מאוד עם מה שאמרת לגבי לגיוס בני הישיבות החרדיים ומזה כמה ימים שאני חושב איך להגיב על כך.
הבעת ביקורת חריפה עליהם בני היבות מהציבור החרדישימה מתגייסים לצה”ל. אמרת אמירה חריפה ומקומת, כביכול בני הישיבות “שותות קפה בכולל בזמן שאתה נלחם בלבנון”.
הפתעתי מאוד מהדברים. אם עד היום הצלחתי ללמד זכות על המזלזלים בציבור החרדי, ואמרתי שאנשים’ משלנו’ רואים רק את השוליים שלא לומד ואינם מכירים את מספר אלפי בני הישיבות שממיתים שבאים לה
של תורה, הם מזלזלים בהם, הרי שכאן אתה מדבר בצורה טובה גם נגד אלו שלומדים . הנחרצת של הרב צבי יהודה קוק שהייתה למעשה עמדתם הברורה של גדולינו בדור הקודם (ראה לדוג’ דבריו של הרב הרצוג). זצ”ל באים בספר ‘בנות בסערת הימים’).
אינני מבין איך אפשר ליישר קו עם הרעל והשנאה שמובל ביצומה של המלחמה והכל כדי לפורר את האחדות הפנימית בתוך עמינו בעיצומם של ימי הלחימה.
אינך יודע את העניין פשוט, אפשר להוביל תהליכים ציבוריים כל עמוקים כמו גיוס בני הישיבות החרדיים – בדרך של כפייה אלא רק בתהליכים של הידברות ושינויי עמדות
וכי אינך יודע שישנם כ – 30,000 חיילי פטור שנפלטו ממערך המילואים ומנסים כבר למעלה משנה לחזור לשרת במילואים אך הצבא מטרטר אותם שוב ושוב
וכי אינך יודע את ההגיוס המקצועי לשירותי קרבי או לשירות המקצוענים ? היכן
הביקורת כלפי זו? שאף אדם חרדי שלומד תורה הוא מקיים את עם ישראל וגם עליו נאמר הפסוק “אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי”
וכי לא נפגשו בשנת המילואים רבים של חרדים שבאו אלינו ברשות הגליל, בשטחי הכינוס בדרום ובמוצבים על הגדר בגבול הלבנון והביאו? אוכל, שתייה, מכתבים, ציוד וכל מה שרק יכול לעזור וכי לא נראה להם שזה לא קל להם ‘לשתות קפה בכולל’ והם מאוד רוצים להיות שותפים אתנו וכלל ישראל, איך אתה יכול לחשוב שלא אכפת להם מה מאמץ המלחמתי?
וכי לא פגשו גם בימי המילואים האלו, תוך כדי הלחימה, אירועים מביכים של ערבוב בין המינים שאיננו מתקבל על הדעת אצל כל אדם שומר מצוות או שומר על יציבות התא המשפחתי שלו?
מו”ר הרב צבי יהודה קוק זצ”ל מתאר באופן אישי את פגישתו המיוחדת יחד עם ראשי הישיבות החרדיים, עם שר הביטחון דאז, משה דיין, איך הוא מסכם את עיקרי דבריו שאמר שם: (מתוך ‘שאילת שלמה’ עמ’ 512) “. …לא חידשתי שום דבר, אלא חזרתי על הדברים הרגילים לנו.
“קודם כל, עלינו לברר בירור יסודי את עצם מציאותנו. אנחנו היושבים פה, איננו שני צדדים. אנחנו כולם, עבדי ד’ וישראל עמו. כל אחד במקצוע שלו. מתוך כך, יש על האמת, ולהכיר שהישיבות אינן רק מקום לימוד בלבד, אלא המשך תורה שבעל-פה, והמשך חיוניות נשמת האומה קיום הישיבות אינו רק עניינם של אנשי מקצוע
בלבד הכל
, של כל ישראל הוא התורה, זה דבר יסודי ואלמנטים של כל ישראל. .אני מוחה, אני מסתייג ונסלד מהביטוי “פטור”, ואין פטורים, אלא יש מתן אפשרות לגדול בתורה במשך כמה זמן. חיוני הוא שירים אנשים שאר-רוח לגדולה
היחס החיובי והנכון של הישיבות למדינה ולצבא הוא חשוב וצורך חיוני, אבל עד כמה שאני ממסור לצבא, בכל אופן יש תלמידים שאני מעכב כמה אני מתנגד לכך שצעירים הראויים להשתלם באישיות הרוחנית לשרת אמרתי דבר חריף
: “איש על מחנהו ואיש על דגלו” בבניין עם ישראל ורוח ישראל – אבל ביחד מכונות את חיי הנשמה של האומה, ומזה נמשכת קדושת הנשק והמשק. כאן [בישיבות] בונים את המוראל של כללי ישראל וגם את המוראל הצבאי, ואז עלינו לשקוד בתורה, יופיעו מתוכנו כוחות צבאיים מעולים.
… אין להעלות על הדעת סידור עניינים אלה מתוך כפייה. כל סיטונות אסורה… אנשי הצבא לא יכולים להתערב בעניינים הפנימיים של הישיבות, כמו ראשי הישיבות לא יכולים לקבוע דברים מיוחדים וספציפיים שייכים לצבא, – כדוגמת מקרים של פיקוח-נפש יש צורך לשאול בדעת הרופאים.
..אבל אם יעלה על הדעת לסדר כפייה סיטונית-כללית, זה יהיה אסון למדינה.”
דברי הרב צבי יהודה זצ”ל מדברים בעד עצמו. אני קורא לך לחזור בך, להכיר בחשיבות הגדולה של לומדי התורה ולימוד התורה באשר הם להבהיר את דבריך שבודאי נאמרו מתוך נהמת הלב הטהור אך יצאו מגדר האמת.
גם אני סיימתי זה עתה סבב לחימה רביעי, ובעצימות גבוהה בלחימה להמשיך לגבול הלבנון, ועם זאת אמשיך לתמוך בלימוד התורה של כולם, גם של בני הישיבות החרדיים, אינני רואה ‘שתיית קפה בכולל’ ולא בזבוז זמן חס ושלום.
כמובן שאמשיך להתכוון בתפילה מיוחדת בכל שבת, הכוונת לומדי התורה בישראל, מכל הציבורים ומכל המגזרים:
“לְמָרָנָן וְרַבָּנָן חֲבוּרָתָא קַדִּישָׁתָא דִּי בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְבָבֶל, לְרֵישֵׁי כַּלֵּיהּ. וּלְרֵישֵׁי מְתִיבָתָא וּלְדַיָּנֵי דְבָבָא לְכָךְ תַּלְמִידֵיהוֹן וּלְכָל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וּלְכָל מַאן דְּעָקִין בְּאוֹרַיְיָא יַתְהוֹן, יַפִּישׁ חַיֵּיהוֹן וְיַסְגֵּא יוֹמֵיהוֹן וְיִתֵּן אַרְכָּא לִשְׁנֵיהוֹן וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִן כָּל עָקָא וּמִן כָּל מַרְעִין בֵּיהּ בְסַעְדְּהוֹן כָּל זְמַן וְעִדָּן, וְנַמְר אָמֵן.
בברכת חברים, אלקנה באב”ד
מנכ”ל מפלגת נעם
