באגרת החינוך של מרן הרב קוק זצ”ל (אגרת ק”ע) הוא כותב כך: “מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר. … הטוב והיושר של האדם היא התכלית היותר נשגבה שלו, ושהקריאה בשם ד’ והשרשת ידיעה זו היא ההכשרה היותר בטוחה למגמה זו”.
זה המוטו של מפלגת נעם ביחס למערכת החינוך, ומטרתנו היא להביא את משרד החינוך לידי כך שזה גם יהיה המוטו שלו.
כיום מערכת החינוך במדינת ישראל עוסקת בהנחלת ידע ומידע ובפיתוח יכולות מעשיות להכשיר את הילדים להתמודדות עם אתגרי החיים, וזה עוד במקרה הטוב, כשהיא לא שוטפת את מוחם של ילדי ישראל במסרים ‘פרוגרסיביים’.
המגמה הזאת היא אולי טובה להתפתחות הטכנולוגית של מדינת ישראל, אבל יש פה פספוס גדול, והעיקר נותר חסר מן הספר (ומבית הספר), וכדברי הרב קוק באותה אגרת: “הכשרת האדם למלחמת החיים נחשבה בנו תמיד למדרגה השנייה של צדדי החינוך ולא עצם מטרתו”.
כאשר אנו באים להכשיר רמטכ”לים ואלופים, ראשי שב”כ ומוסד וראשי אגפים, מנכ”לי משרדי ממשלה, מדענים וכל בעלי תפקידים אחרים בחיים הציבוריים, אנחנו חייבים להתחיל מפיתוח הרצון והאישיות ועל כך לשים דגש.
כאשר שר החינוך מכריז על שנת הבינה המלאכותית, זוהי שוב התמקדות בפיתוח היכולות המעשיות להתמודדות בעולם המתפתח. הרבה לפני כן הוא היה צריך להכריז על מטרות החינוך כמו: פיתוח הרצון והאישיות ולימודי יהדות, ציונות וערכים, כדי שמי שישתמשו באותה בינה מלאכותית ויפתחו אותה יעשו זאת בצורה חיובית שתקדם את המדינה והאנושות.
זו הסיבה שלפני עשרות שנים החלו להיות מוקמים תלמודי תורה לאומיים שהתעקשו על עצמאותם. הסיבה המרכזית לכך הייתה, שלאור אותה מטרה שהציב הרב קוק לעשות את הילדים טובים וישרים, הם היו חייבים לוודא שההורים ושליחיהם יובילו את אותם מוסדות ויקבלו את ההחלטות המהותיות בעניינם, ולא פקידים כאלה ואחרים של משרד החינוך.
הלוואי שכל מערכת החינוך תיקח דוגמא מתלמודי התורה הללו ומבתי הספר התורניים-לאומיים לבנות, ובעקבות כך תוסיף ותגביר את לימודי היהדות והציונות כתחומים מרכזיים בתוכניות הלימודים, ותציב את פיתוח האישיות והרצון כמוקד העשייה החינוכית.
ב”ה ישנה תחילת התעוררות של הבנה אצל ראש הממשלה והשרים בדבר הצורך הקריטי לתקן את הבעיה הכללית של הדיפ-סטייט ושלטון הפקידים. אבל אם באמת רוצים לתקן את הבעיה מהשורש, צריך להתחיל מהכשרת אלו שעתידים לשמש בתפקידי הפקידות הללו, כלומר הכשרת אותם ילדים במערכת החינוך להיות טובים וישרים.
השבוע, הגשתי את מכתב ההתפטרות שלי מתפקידי כסגן שר, כי התברר שלא מתכוונים לממש את הסעיף בהסכם הקואליציוני שמדבר על תיקון העוול המתמשך כלפי תלמודי התורה ובתי הספר לבנות התורניים-לאומיים. עוול זה הוא תוצאה של מדיניות משרד החינוך להפלות לרעה את בתי הספר הללו ולא לתת להם את התקציבים המגיעים להם על פי החוק והתקנות.
תיקון עוול זה כלפי משפחות של משרתי מילואים הוא משימה ראשונה במעלה שלקחתי על עצמי כשליחות ומבטא גם את התיקון שחייב לבוא במשרד החינוך ביחס לחירות ההורים לבחור, ללא שום כפייה חיצונית, את שיטות החינוך של ילדיהם.
מסכם הרב קוק בסוף אותה אגרת, כי מוטל עלינו לא לשכוח “כי לא שפות זרות, לא לימודים שמגמתם היא הכשרות חומריות, יצאו ביחוד מציון, אלא ‘כי מציון תצא תורה ודבר ד’ מירושלים’ “.
זו הדרך, זו התקווה ועל כך אמשיך להילחם.
