בראש חודש מרחשוון, לפני 102 שנים, בסמוך לתחילת המערכה הלאומית על הארץ הזאת, התרחשו בירושלים מאורעות בלפור תרפ”ב. בהלווייתם של היהודים שנרצחו אמר מרן הרב קוק זצ”ל, שאי אפשר לבכות, גם כי “הצרה היא כל כך גדולה, האסון הוא כל כך נורא, עד שהלב מתאבן ואי אפשר להוריד דמע”, וגם כי מדובר על מיתת גיבורים, שמקדשים את האומה ומחזקים את רוחה.
באותן מאורעות נרצחו חמישה יהודים הי”ד.
ומה נאמר אנו, אחרי מאורעות הזוועה והפלצות של שמחת תורה תשפ”ד?
הכאב הוא עצום. סיפורי האימה צורבים בנשמה כברזל מלובן בבשר. אבל כמו שאמר בתקשורת צביקה מור, שבנו נמצא כעת בשבי החמאס– אפשר לבכות, אבל לא להתבכיין. לא ניפול חלילה לחולשה, לרפיון רוח, לדיכאון או חלילה לייאוש.
“פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים”.
במגילת אנטיוכוס מסופר כך:
“באותה שעה, כאשר ראו בני מתתיהו כי נהרג יהודה; שבו ויבואו אל אביהם. ויאמר להם: למה שבתם? ויענו ויאמרו: אשר נהרג יהודה אחינו, אשר היה חשוב ככולנו. ויען מתתיהו אביהם ויאמר אליהם: אני אצא עמכם ואלחם בעמים, פן יאבדו בית ישראל, ואתם נבהלתם על אחיכם? ויצא מתתיהו ביום ההוא עם בניו, וילחמו בעמים. ואלוקי השמים נתן כל גיבורי העמים בידם, ויהרגו בהם הרג רב, כל אחוזי חרב וכל מושכי קשת, שרי החיל והסגנים, לא נותר בהם שריד. וינוסו שאר העמים למדינות הים”.
אויבינו המפלצתיים, ממשיכי דרכם של הנאצים ימ”ש, רוצים להשפיל את רוחנו. הם רוצים להשפיל את כבוד ישראל. על כך המלחמה הזאת. על הגבורה, על האומה, על כבודה, על תקומתה בארצה ועל חזרת השכינה לציון.
אני מחזק את ראש הממשלה, את שר הביטחון, את הרמטכ”ל ואת כל ההנהגה המדינית והצבאית של מדינת ישראל. לכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל. עם ישראל ניצב איתן מאחוריכם!
לאחר מאה שנות מאבק על הארץ, הגיע הזמן שיעד המלחמה יהיה לא רק נקם מהמרצחים הארורים והרחקת המערכה הבאה, אלא מיגור הרשע, החזרת חבל עזה לידינו וחידוש ההתיישבות בגוש קטיף והקהילה היהודית בעזה, זו שהוחרבה לפני 94 שנים.
לאחר מאורעות הדמים בניסן תרפ”א כתב מרן הרב קוק כך:
“ד’ ינקום נקמת דם עבדיו, ונקם ישיב לצריו, ואת עמו ואת ארצו ואת עיר קדשו ירחם, וישמחנו בבניינה ויראנו בכבודה ובהדרה, במהרה בימינו אמן”.
***
האזינו לדבריו של הרב צבי טאו שליט”א בשיחה עם משפחה שכולה ממלחמת חרבות ברזל
