27 בינואר למניין הגויים, יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, נקבע כיום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קורבנות השואה.
אני מקדיש את נאומי לאמי מורתי שתחיה, שבספטמבר 44′ למניין הגויים, נשלחה עם כל בני משפחתה מגטו לודז’ למחנה ההשמדה אושוויץ. עבור רוב בני משפחתה של אמי השחרור של מחנה ההשמדה אושוויץ התרחש ארבעה חודשים מאוחר מדיי.
לפני מאה ושבע שנים, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כחצי שנה לפני הצהרת בלפור, פרסם מרן הרב קוק זצ”ל, ששהה אז בעל כרחו בלונדון, גילוי דעת על דבר הבגידה הלאומית, כנגד יהודים מתבוללים שטענו שהיהדות היא אך ורק דת ולא לאום.
דבריו אמנם אינם עוסקים בשואה שהתרחשה יותר מעשרים שנה לאחר מכן, אבל יש בהם כדי ללמד על מערכת היחסים ההיסטורית בין עם ישראל לבין אומות העולם.
וכך הוא כותב שם:
“אנחנו מחויבים ומוכרחים לבאר לכל האנושיות הלוחמת את חובותיה אלינו.
אנחנו נתנו הרבה לאנושיות, הפחנו במוסר האנושי כח חיים, בתמציתה של כל הדתיות התרבותית חי רכושנו הרוחני, אנחנו הצלנו ומצילים את כל האנושיות, מצד אחד מהאליליות החשוכה העבדותית, ומצד אחר משכחת אלוקים החלשה, חסרת הדם המתה. דברי ימינו הנפלאים, האלוקיים לגמרי, הנם ויהיו תמיד הבסיס של הרוח האנושי היותר טהור שכל העדינות האנושית מתוכם היא מתפתחת.
והעמים השיבו לנו כגמולנו יפה מאד: בגזול את אדמתנו, בגרש אותנו ממנה ובשריפת מקדשינו והריסתם, בשחיטות באכזריות, בחרוך להבות האוטו-דה-פה, בטלאים הצהובים, בקריאות ‘הפ הפ’ ברחובות, בהכאות מסמרות במוחותינו ועוד הרבה מאד מעשים “טובים” כאלה, ובכל מיני עלילות שווא ותואנות לא אנושיות, באותה שעה שהם משיבים את כל רוחותיהם ממעין החיים החי הקדוש שלנו ונהנים במלוא הפה מפעולותינו הנהדרות”.
גם רבע מאה לאחר מכן, העולם המשיך לנהוג כמנהגו, כאשר הצורר הנאצי ימ”ש פעל בשיטתיות יסודית שלא הייתה כמותה, להשמיד, להרוג, לאבד ולמחות מעל פני האדמה, את העם שחטאו היה בכך שהביא לעולם את התורה והאמונה, את הצדק, המצפון והמוסר.
הצורר לא יכול היה לסבול את קרני האור וחיידקי הקדושה שהופצו לעולם מהגטאות, את חיי המשפחה הישראליים הזכים, את תביעת הצדק הניבטת מעיניו של ילד יהודי בן יומו ואת עסק התורה של תינוקות של בית רבן, כפי שהיטיב לתאר זאת עזריאל קרליבך בספר החורבן.
ומה עשתה שאר האנושות ברובה הגדול?
עמדה מנגד אדישה, פאסיבית, שותקת או חסרת אונים, אחרי שבמשך אלפיים שנות תרבות נוצרית היא רצחה תיאולוגית ומוסרית את העם היהודי בניסיון ליטול ממנו את זהותו כעם הנבחר, ובכך אפשרה את השותפות או השתיקה של אומות העולם אל מול הפשע הזוועתי של הנאצים ימ”ש.
אמנם מדינת ישראל, מדינה יהודית לעם ישראל, נוסדה קוממיות, אבל התופת שהתרגשה עלינו בשמחת תורה הזכירה לנו, שהעולם עדיין כמנהגו נוהג, ועם כל ההבדל שבין זוועות השואה לבין זוועות החמאס, עדיין הדמיון זועק לשמים.
עדיין יש מי ששואבים השראה מכתביו של הצורר הארור ושואפים ופועלים בכל דרך ואמצעי להכחיד את שם ישראל מעל האדמה בכל הגלויות ובארץ המובטחת.
עדיין ניצבים סביב רבים כל כך מעמי העולם שמסרבים להזדעזע מהפרעות שמבוצעות ביהודים.
עדיין יש מי שבאבסורד מזוויע מנסים להציג את העם היהודי כמפלצת שעסוקה בפשעים כנגד האנושות.
אבל העם היהודי הוא בעל אמונה עמוקה שמוטבעת בו.
לא התייאשנו ולא נשברנו לאורך כל ההיסטוריה תחת מצרים, בבל, פרס, יוון, רומי וכל ההתעללויות שספגנו לאורך הדורות והגלויות.
לא התייאשנו ולא נשברנו תחת המגף הנאצי הארור.
וגם כעת אנחנו לא מתייאשים ולא נשברים.
כנגד התפיסה שתפקיד המדינה הוא אך ורק לוודא ש’לעולם לא עוד’ עומד הייעוד המפורש והברור שקיבלנו לפני למעלה משלושת אלפים שנה במעמד הר סיני, לפני מתן תורה, כפי שמופיע בפרשת השבוע, להיות ‘ממלכת כוהנים וגוי קדוש’, שתביא גאולה לעולם.
זהו יסודה וייעודה של מדינת ישראל.
