יום השואה הבינלאומי: הם לא הרגו אותם מפני שהיו חלשים מהם, אלא מפני שהיו טובים מהם

סגן השר ח”כ אבי מעוז נאם במליאת הכנסת, בדיון לציון יום השואה הבינלאומי. בנאומו אמר מעוז:
אני רוצה לקרוא מקבץ מדבריו של ח”כ הרב חנן פורת זצ”ל שנשא כאן על הדוכן לפני 31 שנה, במלאות 50 שנה לוועידת ואנזה הארורה, שהתקיימה בדיוק היום, ב’ בשבט, לפני 81 שנה.
” ‘הרע העולמי המסודר’, כפי שמכנה אותו הרב קוק זצ”ל, הרע העולמי המסודר, המתוכנן כל כך, היושב בוועידה שנוטלים בה רשות דיבור ומלצרים מעונבים מגישים כוסות יין, באווירה כמו פסטורלית, ישיבת עבודה רשמית של איזה קונצרן, שצריך לעסוק בכמה עניינים פרוצדורליים-נוהליים.
התוכנית דיברה, רבותי, לא על שישה מיליונים אלא על ‎11 מיליון יהודי אירופה, לרבות יהודי אירלנד; שילוח היהודים למזרח, הפרדה בין גברים לנשים, איך בכלל ינצלו אותם בעבודות כפייה ויסחטו מהם את מיטב אונם, ואחר כך ‘הטיפול ההולם’.
ברור היה למשתתפים, שהמטרה היא לרצוח את יהודי אירופה עד האחרון שבהם, מאירלנד עד הרי-אורל, מהקוטב עד הים התיכון. אלה הדברים שמצוינים בגוף החלטות ועידת-ואנזה.
יש שאלה מה יעשו ביהודים שנשואים לארים, האם לגרש, האם להרוג? ומה עם אלה שהם יהודים רק לשליש ולרביע? יש אחד שמציע שאותם רק יעקרו, יסרסו, אין צורך להרוג אותם, אבל הדבר לא מתקבל על דעתו של היידריך. אחד מציע באופן הומני, לתת אפשרות של בחירה בין עיקור לבין הריגה, בחירה חופשית, נאותה, נאורה.
מאוחר יותר, כשהאווירה נעשתה נינוחה קצת יותר, מתאר זאת אייכמן ימ”ש: “בשיתוף פעולה, עמדו ודנו יחד וקראו לילד בשמו, בלי להשתמש בלשון סגי נהור, דנו בשיטות המתה, בחיסול והשמדה”.
וכך כתב עזריאל קרליבך ב’ספר החורבן’:
“כולנו יודעים ומרגישים בכל נימי נפשנו – הרוגים אלה לא במיתתם קדושים נהיו, אלא בחייהם קדושים היו.
עיירות אלה שנחרבו עמדו על רמה מוסרית, ששום עם הנתון בתנאים דומים לא היה מגיע אליה ולא הגיע. אם על מאזני הצדק יונחו, יעלה משקלו של בית-מדרש עזוב ועלוב אחד על כל הטירות והארמונות המפוארים שבעולם.
אם לפי ייחוס המוסר יימדדו, יגדל יחסו של קטון הרבנים בעיירה הגליצאית הנידחת על יחש המוסר של שושלות כל האצילים האדירים.
ואם תמימות הנפש וטוהר המחשבה יהיו המשקלות, יעלה שואב מים אחרון בברדיטשב על כל גיבורי העמים המהודרים.
אין בין קדושי האומות בכל דורותיהם המגיע לקרסוליו של רבי לוי יצחק מברדיטשב.
ואם מידת כנות העמל לתיקונו של עולם תהיה אמת המידה, מה ערכם של כל הקלובים הפוליטיים האדירים שלהם לעומת ערכה של חברת ‘עין יעקב’ פשוטה בבריסק דליטא?
ולמה אנחנו, היודעים זאת, לא נאמר זאת בקול רם?
הם לא הרגו אותם מפני שהיו חלשים מהם, אלא מפני שהיו טובים מהם.
הם לא הרסו את הגטאות מפני שהפיצו חיידקי טיפוס ומגפות, אלא מפני שגם בצפיפותם הפיצו קרני אור וחיידקי קדושה, שהטמאים לא יכלו לעמוד בפניהם.
הם שיברו את רהיטי הבית, מפני שאפילו בביתו של האחרון בישראל עמד שולחן, שיהודי כשר בסעודתו הצנועה העלה אותו לדרגת מזבח.
הם ניפצו את המיטות מפני שגם מקרשי עץ אלה עלה אליהם ריח חיי המשפחה הישראליים הזכים.
הם התעללו ביונקים אילמים, מפני שכבר ממבטו של ילד יהודי בן-יומו מבריקה תביעת הצדק ומסנוורת עיני הרשעים.
הם התפרצו לעליות הקיר משום ששם ישבו תינוקות של בית-רבן ועסקו בתורה בקול חנוק, מפני שכל עוד קול זה נשמע בעולם, אין השטן יכול לישון במנוחה.
הם חיללו את כתבי הקודש, מפני שמהאותיות הללו בוקע הקטרוג, הלגלוג, הבוז לכל ישותם.
עליך הורגנו כל היום.”