‘יום העצמאות’ כשמו כן הוא.
אחרי אלפיים שנות גלות, אחרי אינסוף נדודים, קיבלנו הזדמנות לעצמאות.
קיבלנו ולקחנו בשתי ידיים.
ומתוך הגבורה הגדולה שנתן ד’ בלב מנהיגינו להכריז על הקמת המדינה, נלחמנו, התמודדנו והתגברנו על קשיים מאד גדולים בתהליך ההקמה והצמיחה של המדינה.
ויום אחד בשנה, עוצרים הכל לרגע.
נושמים עמוק את האוויר שעליו חלמו יהודים אלפיים שנה: אוויר העצמאות.
מה זו בכלל עצמאות?
עצמאות זה חיבור עמוק לשורשים, בלי צורך לשום עזרה חיצונית של גידול.
עצמאות זה חיבור לעצמיות. למה שאנחנו באמת. למי שאנחנו באמת.
עצמאות זה חיבור לסיפור של עם ישראל, שכבר קרוב לארבעת אלפים שנה מביא את בשורת התורה ודבר ד’ לעולם.
עצמאות זה הרצון העמוק של עם ישראל להביא גאולה לעולם.
תהליך העצמאות שהוא תהליך הגילוי של עצמיותנו מלווה בחולשות ובנפילות, כמו למשל השנה בהדלקת משואה ע”י מי שמבטא דווקא את פירוק וטשטוש הזהויות, ההיפך הגמור מגילוי עצמיותנו וזהותנו.
אבל גם תקלות מעציבות ומצערות מעין אלה לא מחלישות בכהוא זה את אמונתנו הבלתי ניתנת לערעור בתהליך האלוקי של גאולת ישראל ומתוך כך גאולת העולם שאנו נמצאים בו.
ברור לנו שבתוך התהליך הזה מופיעה ותוסיף להופיע גם חזרה שלנו לעצמיותנו ולזהותנו,
ונתנער מכל אותן השפעות זרות ומנוכרות, שאינן מתאימות לנו כלל וכלל.
נמשיך ונעמיק את החיבור, לשרשרת הדורות, לשורשים, לעצמיות.
נמשיך לשמוח מאוד בעצמאות של המדינה היהודית שלנו, שממשיכה לצמוח ולהתפתח אחרי אלפיים שנות גלות ואחרי שבעים ושבע שנות עצמאות.
נמשיך, מתוך ודאות מוחלטת בתהליך הגאולה שהולך ומתפתח וצומח כבר למעלה ממאתיים שנה, וביתר שאת מאז אותו יום מקודש, ה’ באייר תש”ח.
רק התחלנו.
חג עצמאות שמח!
