יו”ר מפלגת נעם ח”כ אבי מעוז התייחס בדיון לציון 75 שנים להחלטת האו”ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית, לסיבות האמיתיות שהובילו את עם ישראל להקים את המדינה.
“אנחנו מציינים היום בכנסת 75 שנים להחלטת האו”ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית.
ראשית חשוב לציין, שבתור מדינה יהודית, מן הראוי היה לציין את היום הזה בתאריכו העברי, כלומר בי”ז בכסלו.
ההחלטה הזאת של עצרת האומות המאוחדות הייתה מצד אחד חלק מהתהליך האלוקי של שיבת עם ישראל לארצו והמשך להכרה הבינלאומית בזכות ובחובה להקים מחדש מדינה לעם היהודי בארצו, הכרה שהופיעה לפני כן בהצהרת בלפור ובהחלטת ועידת סן רמו, ומאידך הייתה זו מעילה בתפקיד האלוקי של אומות העולם לסייע לשיבת ציון ולגאולת ישראל, כאשר מההחלטה המקורית בסן רמו נקרעו רוב חלקיה של ארץ ישראל, וביקשו להותירנו עם גבולות החלוקה המצומצמים.
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל היטיב לתאר את היחס המורכב לאותה החלטה בדברים שנשא 19 שנים לאחר מכן בעצרת יום העצמאות תשכ”ז בישיבת מרכז הרב, שלושה שבועות בלבד לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.
וכך הוא אמר שם בין היתר: “לפני י”ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו, לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי.
באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד’ בנבואה בתרי עשר – “ואת ארצי חילקו”!
איפה חברון שלנו – אנחנו שוכחים את זה?!
ואיפה שכם שלנו – אנחנו שוכחים את זה?!
ואיפה יריחו שלנו – אנחנו שוכחים את זה?!
ואיפה עבר הירדן שלנו?!
איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד’?! הבידנו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!
באותו מצב מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים – לא יכולתי אז לשמוח. כך היה המצב לפני י”ט שנים, באותו לילה ובאותן שעות. למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל”פ זצ”ל – היה לו צורך לבוא וכלום יתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב’בית הרב’ – ולאן יבוא אז אם לא לשם?!
מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: “מאת ד’ הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו”. נקבעה החותמת!”
לאימי השואה ולניצולים שהעולם נחשף אליהם לאחר תום מלחמת העולם השנייה הייתה ללא ספק השפעה משמעותית על החלטת המדינות השונות לתמוך בתכנית החלוקה, אבל הסיבות האמיתיות לזכות ולחובה להקים פה מדינה יהודית לא התחילו ממקלט בטוח.
תהליך שיבת ציון שהחל לפני יותר ממאתיים שנה היה מימוש הייעוד האלוקי שהופיע עוד מהציווי לאברהם אבינו ‘לך לך’ כדי להופיע דרכו גוי גדול שיביא ברכה לכל האנושות, וכמו שכתב מרן הרב קוק זצ”ל, שמראשית מטעו של העם הזה נתגלתה בו השאיפה להקים צבור אנושי גדול אשר “ישמור את דרך ד’ לעשות צדקה ומשפט”, כדי לגאול בסופו של דבר את האנושות מתחת הסבל של הצרות הרוחניות והחומריות שהיא נתונה בו.
כדי למלא שאיפה זו, כותב מרן הרב קוק זצ”ל, “צריך דוקא, שצבור זה יהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכסא ממלכה לאומית, ברום התרבות האנושית, ‘עם חכם ונבון וגוי גדול’, והאידיאה האלוקית המוחלטת מושלת שמה ומחיה את העם ואת הארץ במאור חייה.
למען דעת, שלא רק יחידים חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי קדש, חיים באור האידיאה האלוקית, כי גם עמים שלמים, מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והישוב המדיני, עמים שלמים, הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות, מן רום האינטליגנציה האמנותית, הפרושית, המשכלת והקדושה, עד המערכות הרחבות, הסוציאליות, הפוליטיות והאקונומיות, ועד הפרולטריון לכל פלגותיו”.
לסיום אמר מעוז: “זו המדינה שלנו.
זה הייעוד שלנו.
ונעשה כל שנוכל למלא נאמנה את חלקנו במימושו”
