השוואת הציונות והיהדות לגזענות היא האבסורד הגדול ביותר

בנאום בכנסת בדיון ליום המאבק בגזענות התייחס ח”כ אבי מעוז להשוואת הציונות לגזענות:

בו’ בכסלו תשל”ו (10 בנובמבר 75′) התקבלה החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו”ם, שקבעה שהציונות היא סוג של גזענות ואפליה גזעית.
בתגובה לכך, נשא השגריר שלנו באו”ם דאז, חיים הרצוג ז”ל, נאום שנחשב לאחד מחמישים הנאומים הגדולים בהיסטוריה.
בנאומו, ציין הרצוג את האבסורד המזעזע בכך, שההחלטה, שאותה השווה לפרוטוקולים של זקני ציון, התקבלה במלאת 37 שנים לאירועי הדמים של ליל הבדולח.
הרצוג טען אז שהצורר ימ”ש היה מרגיש בבית באו”ם, שהחל את דרכו כברית אנטי נאצית.
כל הנאום היה הצגה בקומה זקופה מלאה באמונה, ולא בתחנונים, של תולדות העם היהודי, מבלי להתבייש להזכיר שם שמים, להזכיר את התנ”ך, את הכמיהה והתפילות לציון לאורך כל הדורות ואת התרומה האדירה של עם ישראל לאנושות.
הרצוג הדגיש שהוא עומד שם כנציגו של עם חזק ופורח, ששרד את כל העמים שניסו לדכא אותו ושישרוד גם את המעמד המביש וההחלטה המבישה הללו.
את דבריו הוא סיים במילים: “עבורנו, העם היהודי, אין זו אלא אפיזודה חולפת בהיסטוריה עשירה ומלאת אירועים. אנו שמים את מבטחנו בהשגחה שלנו, באמונתנו, במסורת הקדושה שלנו, בשאיפה שלנו לקידום חברתי ולערכים אנושיים … עבורנו, העם היהודי, החלטה זו המבוססת על שנאה, שקר ויהירות, היא נטולת כל ערך מוסרי או משפטי”. ובסיום דבריו הוא קרע את נוסח ההחלטה, כפי שאביו, הרב הראשי, הרב הרצוג זצ”ל, קרע את הספר הלבן 36 שנים קודם לכן.
אדוני היו”ר, השוואת הציונות והיהדות לגזענות היא האבסורד הגדול ביותר שיכול להיות.
משל למה הדבר דומה? להשוואה בין מאפיונר שחותך את קורבנו חי לבין מנתח כירורגי. שניהם אכן אוחזים בסכין חדה ושניהם חותכים בבשר החי.
אבל כמה גדול ההבדל. כמה מזעזעת ההשוואה.
האחד, מגמתו רוע וסבל.
האחר, מגמתו רפואה, בריאות וחיים.
בנקודת הפתיחה של הופעתו של הגרעין הראשוני של עם ישראל, אברהם אבינו עליו השלום, לפני למעלה מ-3,700 שנה, כבר הוצב היעד הסופי: “ואעשך לגוי גדול … ונברכו בך כל משפחות האדמה”. כלומר, להביא ברכה לאנושות כולה, דווקא על ידי יצירת האומה המיוחדת הזאת.
בכל מוצאי שבת אנו מבדילים על היין, ומברכים את בורא עולם שהבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה.
אכן, אנחנו מדגישים שוב ושוב את ההבדלה שבין ישראל לעמים, ואת החשיבות הגדולה בשמירה על העם היהודי והזהירות מהתבוללות, אבל כפי שהדגיש שוב ושוב רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל, הבדלה איננה הפרדה ופירוד.
בדיוק כפי שאיננו נגד החול, החושך וששת ימי המעשה, אלא יודעים להגדיר ולהבדיל בינם לבין הקודש, האור ויום השביעי, כך כמובן, איננו נגד אומות העולם, אלא מגדירים ומבדילים את עצמנו, כדי שנוכל, דווקא כאומה ודווקא בשמירה על ייחודנו ועל תפקידנו, למלא את ייעודנו הגדול שהביא ויביא ברכה וחיים לכל המין האנושי.
בניגוד לדתות אחרות, אין לנו עניין במיסיון ובהבאת מאמינים חדשים לתוך דת ישראל, ברצון או בכפייה, ומבחינתנו, אדם שאיננו יהודי, יכול על פי תורת ישראל להישאר ככזה ולהיות מחסידי אומות העולם, אבל דלתנו פתוחה. ואת מי שבוחר, מתוך הכרה ברורה ומתוך רצון אמיתי ורציני להיות שותף וללכת בדרכו של העם היהודי, והוא אף מוכיח את רצינותו זאת, אנחנו מקבלים בזרועות פתוחות.
אדוני היו”ר, לצערי יש היום בקרבנו גורמים קיצוניים כאלה, שבסתר ליבם ולפעמים זה אף מתגלה בהשוואות מזעזעות של ימינו לתקופות אפילות, מסכימים עם החלטת האו”ם ההיא.
אני קורא מכאן לכל אחיי ואחיותיי: אל תתנו לקולות האלה לחדור לאוזניכם ולמוחכם. היהדות איננה גזענות. הציונות איננה גזענות. מדינת ישראל היא ההיפך הגמור, והיא מביאה ועוד תביא ברכה רבה לעולם כולו.