לאחר ההסדרה בלבנון, ולמרות היתרונות שטמונים בה בניתוק בין הזירות בצפון ובדרום, אנחנו עומדים בפני סכנה ביחס למה שעומד לקרות בעזה.
בשכונה שלנו, האויבים שלך בודקים אותך בשבע עיניים לפי איך שאתה מתנהל עם האויבים האחרים.
אם אתה למשל בורח בצורה מושפלת מלבנון, חורשי רעתך ביהודה, שומרון ועזה מבינים את הרמז ופותחים באינתיפאדה השנייה.
לכן אם אנחנו לא משאירים בשליטתנו רצועת ביטחון בדרום לבנון, ההישג המקסימלי שנצליח להשיג בעזה, אמנם יביא את החטופים, אבל ייאלץ אותנו לוותר על שליטה בביטחונית בפרימטר, בציר פילדלפי ובציר נצרים.
ממילא, אין סיכוי סביר ונראה לעין שהחמאס יוותר על הוצאה מוחלטת שלנו מהרצועה.
מה שאומר, שגם אם כרגע החמאס ושאר ארגוני המחבלים ברצועת עזה הוכו קשות, אנחנו נעמוד בפני אותה מציאות של ארגוני טרור שמאיימים על תושבי העוטף, יורים על ערי ישראל מדי פעם, ובעיקר מתכוננים למתקפה הבאה, גם אם זה ייקח להם עוד כמה שנים.
עוד פעם נפקיר את ביטחוננו בידי גורמים זרים?
מי יהיה מוכן למסור את נפשו כדי להגן על אזרחי ישראל מפני ארגוני טרור שינסו לירות טילים למרכז הארץ או להכין פלישה נוספת? כוחות שמירת השלום של האו”ם? חיילים אמריקניים? נציגי האמירויות?
עוד פעם נסמוך על ערבויות של מדינות זרות שהאינטרס שלהן בוודאי לא חופף לאינטרס של מדינת ישראל?
כמו שאמר הסופר הבריטי דאגלס מאריי בכנס בקנדה: “מי יגן על היהודים? על מי הייתם סומכים שיגן עליהם? האירופאים? העולם הערבי? לא. ההיסטוריה מראה שרק עם אחד יגן על העם היהודי. העם היהודי”.
בנוסף, הזאבים מסביב משחרים לטרף לראות איך נגיב על ההפרות.
העובדה שאנחנו מגיבים כעת בנחישות, כאשר אנחנו עדיין בתוך דרום לבנון ובתוך רצועת עזה זה עניין אחד.
אבל מה יהיה כאשר נצא משם?
הרי התיירות בע”ה תחזור, ביישובים ברחבי הצפון והדרום תהיה שגרה, ואז יתחילו ההפרות הקטנות. קצת העברת נשק ותחמושת. קצת אימונים. טפטופי ירי קטנים.
האם אז נגיב על ההפרות הקטנות ונסתכן בחזרה למלחמה?
לקראת הבריחה מלבנון הבטיח אהוד ברק שלבנון תבער אם יירו עלינו משם.
לקראת ההתנתקות אריאל שרון הבטיח שאש מעזה תיענה באש קשה מאי פעם.
ובפועל תגובות רפות.
לצערנו, עד שלא קורים אסונות נוראיים כמו במלון פארק או כמו במתקפת שמחת תורה, אנחנו לא מעזים לעשות צעדים דרסטיים.
ההתמכרות לשקט והרצון לסיים מלחמות לפני סילוק האיומים לא יכולים להמשיך לנהל אותנו. בבור הזה כבר נפלנו מספיק פעמים ושילמנו בכל כך הרבה דמים.
בשנה האחרונה רוח גבורה גדולה נושבת בעם ישראל, גם בקרב הלוחמים וגם בעורף האזרחי.
הרוח הזו הניעה אותנו, בהנהגתו של ראש הממשלה, להילחם כפי שלא נלחמנו זה זמן רב.
שינויים דרמטיים קורים בעקבות זאת באזורנו.
משטר אסד נפל, ואנחנו נערכים לקראת שינוי המשטר בסוריה על כל המשתמע מכך.
אין ספק, בעקבות נפילת משטר אסד נשבר ציר הרשע של איראן.
עכשיו הזמן לסיים את המלאכה ולהכריע את אויבינו בחזיתות השונות.
