שוב ושוב אנחנו מדווחים על מסרים מוושינגטון, שביחס למצב בגבולנו הצפוני קוראים לשני הצדדים לפתור את הבעיה בהסדרה ולהימנע מהסלמה.
העיוורון הזה הוא תמצית הפרוגרס.
במשך שנים היינו שבויים בתפיסה שאפשר לפתור את הבעיה בדרום מול החמאס ע”י הסדרה אזרחית כזאת או אחרת. כתוצאה מכך, כאשר הם התגרו בנו והתכוננו למתקפה הזוועתית, לא פעלנו כשם שאנו פועלים כעת מחשש מהמחיר הכבד, וגם כשפעלנו עשינו זאת בצורה מוגבלת.
זו התפיסה שהובילה אותנו להסכמי אוסלו, לבריחה מלבנון ולהתנתקות.
בשלושת המקרים רק החרפנו את הבעיה פי כמה וקיבלנו את הטרור מועצם וקרוב הרבה יותר אלינו.
כעת אין ברירה.
הסדרה תהיה רק אחרי מהלומה צבאית מכרעת.
עם כל הכבוד לאמריקאים, ויש לי הרבה כבוד והערכה על תמיכתם בנו בעבר ובהווה, אם נשמע להם כעת נשלם על זה שוב בדם ובריבית דריבית.
כולם מדברים על הצורך להשתחרר מהקונספציות.
שחרור מהקונספציה זה אומר לא לשמוע לקולות הללו שקוראים לנו לפעול להסדרה מול האיומים בצפון מבלי להכריע את אויבינו.
שחרור מהקונספציה זה אומר להנחית מהלומה חזקה, ליצור רצועת ביטחון בדרום לבנון, להשיב את הביטחון לצפון ולהשיב את התושבים לבתיהם. רק לאחר מכן יש מקום לדון בהסדרה כלשהי.
שחרור מהקונספציה זה אומר לא להוריד את הרגל מהגז, להכריע את החמאס עד כניעה ולגבות מהם מחיר כזה שאף אחד מהחפצים ברעתנו לא יעלה עוד בדעתו לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה.
עד לניצחון. מתוך הניצחון נזכה בע”ה לראות את חטופינו שבים הביתה.
