בשבוע שעבר שלח לי קצין שיצא מלבנון תיאור של בית שהם הגיעו אליו.
הבית מפואר ברמות שקשה למצוא אצלנו.
גם בתוכו מצאו כמויות בלתי נתפסות של אמצעי לחימה.
אבל היה שם עוד משהו, ולא רק שם.
בספריית ההורים הם מצאו את ‘מיין קאמף’ של הצורר ימ”ש, מתורגם לערבית.
לא סתם עוד ספר על הדף.
בפנים הכל מסומן וממורקר עם הערות צד בכתב יד, כלומר הספר נלמד בעיון מעמיק.
שנאת ישראל האיסלמית טבועה בהם עמוק.
הם לא רוצים את הגליל, הם לא רוצים את אסדת הגז או הסדר מדיני סוג.
הם רוצים להשמיד את כל העם היהודי – טף, נשים, זקנים וגברים – את כולם.
אתה לא יכול למצוא את כל היהודים.
אנחנו נלחמים מול הרוע בהתגלמותו.
ברחנו מלבנון אוקיבלנו את זה.
כמה עוד אפשר לעשות ניסויים בחיי מדינה צעירה?
מה עכשיו? שוב ניסוג ונברח?
לא ברור שהחיזבאללה או ארגון מרצחים אנטישמי אחר יחזור מתישהו?
אין תוקף לרצון שלנו.
גם ברצועת עזה עשינו ניסוי והחרבנו חבל ארץ פורח.
ומה קיבלנו?
דרך אגב, גם שם חיילינו מצאו עותקים של שלי קאמפף בערבית.
עכשיו יש מי שאומרים שהם לא יעזו שוב בנו, ושבהפרה הראשונה נגיב בעוצמה רבה.
אז לפני אוסלו, ומה אמרו אז לפני הנסיגה מלבנון, ומה אמרו אז לפני ההתנתקות?
בדיוק אותו דבר.
אם חפצי חיים ושלום אנחנו, הגיע הזמן שנסמוך רק על עצמנו ועל הקב”ה.
הגיע הזמן שנחדל מההזיות שמישהו יעשה את העבודה במקומנו.
הסדרה ללא שליטה בביטחונית עד הליטני משמעותה הפקרה.
הסדרה ללא שהשלמנו את המלאכה משמעותה הפקרה.
הסדרה במצב הנוכחי משמעותה הפקרה.
אסור לנו להפקיר שוב את בני הצפון.
ניסויים עשינו די והותר.
לסמוך שוב על צבא לבנון או על כוחות בינלאומיים שישמרו עלינו זו כבר ממש איוולת.