משל למה הדבר דומה.
בבית אחד דרו יחדיו בעלת הבית והחתול.
לא בכל התחומים הם הסתדרו וראו את הדברים עין בעין.
אבל בדבר אחד הם שיתפו פעולה בצורה נפלאה.
במרדף אחרי עכברים.
החתול סייע להורדת כמות העכברים בבית, וכשבעלת הבית הצליחה ללכוד את המכרסמים, היא הגישה אותם לחתול כארוחת צהריים.
אמנם המוטיבציות היו שונות, כי בעלת הבית באמת רצתה לפתור את הבעיה, והחתול דווקא חשש מאוד ממצב שבו לא יהיו כבר עכברים, אבל בינתיים, כל עוד האינטרסים התלכדו למרדף משותף, הם הצליחו להסתדר יחד.
עד שיום אחד כבר לא נותרו עכברים, ובעלת הבית גילתה לתדהמתה, שמי שחשבה אותו לבן בריתה, מנסה למצוא דרכים לחדש את מכת העכברים בבית או לחילופין מכלה את רעבונו ותאוותו בעוגות הגבינה שלה.
עד כאן המשל.
אדוני היו”ר,
יש כל מיני מוטיבציות במסגרת קמפיין גיוס החרדים והשחרתם.
יש מי שבתמימותם ובטוהר כוונותיהם באמת דואגים לעומס על המילואימניקים ולכך שעוד חלקים בעם יהיו שותפים במשימת המלחמה.
יש כאלו שאימצו את נושא הגיוס לקמפיין פוליטי בתוך המפלגה והמגזר שלהם, ועכשיו נרתעים מחשש שהממשלה תיפול.
ויש אחרים, שעומס המילואים והשותפות במלחמה מעניינים אותם כשלג דאשתקד.
הם, וממש לא בתמימות, מתקיימים מבחינה פוליטית וציבורית על אדי הדלק של המרדף כנגד החרדים.
הם משתמשים בנושא הרגיש של המלחמה והשוויון בנטל כדי לקדם אג’נדות כמו הפלת הימין מהשלטון והפיכת מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה.
אין להם שום כוונה להגיע למצב שבאמת יתגייסו המוני חרדים ואז האווירה התרבותית בצבא והרוח המובילה אותו עוד ישתנו חלילה לכיוון יותר יהודי.
אני מאלו, אדוני היו”ר, שמאמינים ששירות בצבא הוא מצווה גדולה.
אבל שינוי תרבותי כל כך עמוק בציבור החרדי לא יתרחש לעולם בכפייה, אלא רק בהסכמה.
אם רוצים באמת להוביל שינוי מדורג, שינוי אבולוציוני ולא רבולוציוני, אז הוא צריך להתבסס על הקמת עוד מסגרות צבאיות שיותאמו לציבור החרדי, אבל באופן שיובטח, שבניגוד למה שקרה בעבר, הם לא ישמשו ככור היתוך של השפעה תרבותית, וזאת על ידי עיגון תנאיהם בפקודות מטכ”ל, כך ששופטי בג”ץ והיוהל”ם לא יוכלו להתערב במה שנעשה שם.
זה הכיוון למי שבאמת מחפש תיקון.
לא לחתולים.
