חלל צה”ל גיא שבתאי הי”ד היה כדורגלן מצטיין שדווקא בשהותו בארה”ב מצא את יהדותו.
הוא חזר לארץ, חזר בתשובה, הלך ללמוד במכון מאיר בירושלים, התחתן ולמד בישיבות נוספות.
בהמשך הוא גם החל לשמש כאיש חינוך בישיבת חורב בירושלים.
בסוף חודש תשרי השנה, בקרב בלבנון שבו נפלו חמישה לוחמים, נפצע גיא הי”ד, ששירת באותו גדוד מטעם הרבנות הצבאית, ולאחר שבועיים, בז’ בחשון, הוא השיב את נשמתו הטהורה לבוראו.
גיא השאיר אחריו אישה ושלוש בנות.
אחת מבנותיו לומדת בבית ספר ששייך למוסדות המוכר שאינו רשמי.
בית ספר תורני לאומי לבנות ממשפחות כמו משפחתו של גיא הי”ד.
בית ספר, שגם הוא מקופח בצורה חריפה בתקציביו לעומת מוסדות החינוך האחרים במדינת ישראל.
בית ספר, שבו ההורים משלמים מאות שקלים בחודש עבור לימודיה של כל בת, רק בשביל שיוכלו לחנך אותן בהתאם לאמונתם ולערכיהם.
בית ספר, שהמורות שבו נאלצות להסתפק במשכורות רעב, כי מבחינת הדיפ-סטייט במשרד החינוך של המדינה היהודית, חינוך תורני לאומי שכזה אינו זכאי לתקצוב כמו החינוך הממלכתי, הממלכתי דתי או הרשתות החרדיות.
נושא זה של השוואת התקציבים לתלמודי התורה הלאומיים ובתי הספר לבנות מופיע בהסכם הקואליציוני, ועל מימושו אני נאבק מאז כניסתי לממשלה.
כמו בתו של גיא הי”ד ישנם עוד אלפי ילדים, שהוריהם, שמשרתים בסבבים חוזרים ונשנים של מילואים בשנה וחצי האחרונות, ממשיכים להיות מופלים במוסדות החינוך של ילדיהם בתקציבים שמופחתים בעשרות אחוזים לעומת מוסדות החינוך הממלכתי, הממלכתי דתי והרשתות החרדיות.
כאשר הגעתי לבית האבלים של משפחת שבתאי לניחום, אלישבע, אמא של האלמנה, פנתה אליי בשאלה נוקבת:
“מה עם תיקון העוול בתקציב לתלמודי התורה ובתי הספר לבנות? מה, אין להם לב שם למעלה? הם לא מבינים?”.
אני משאיר את השאלה פתוחה לראש הממשלה ולשר החינוך.
אבל אני לא מתכוון לעמוד עוד מנגד.
לצערי, היות והסוגיה הזאת לא נפתרה והיות שנודע לי ממזכיר הממשלה ושר החינוך שהם לא מתכוונים להשוות את התקציבים, אגיש היום מכתב התפטרות מתפקידי כסגן שר, ואצביע נגד התקציב.
