אז יאמרו בגויים

אני רוצה לקרוא מאמר שפרסם אַלִיסְטֵר הִית’, עורך ה’סאנדיי טלגרף’ הבריטי, ואני מצטט:
“יש משהו בישראל שמעורר באנשים בעולם אי־נוחות — וזה לא באמת מהסיבה שהם טוענים.
הם יצביעו על פוליטיקה, התנחלויות, גבולות ומלחמות.
אבל אם תגרדו מתחת, תמצאו משהו עמוק יותר:
אי־נוחות לא ממה שישראל עושה, אלא ממה שישראל היא.
אומה כל כך קטנה לא אמורה להיות כל כך חזקה. נקודה.
לישראל אין נפט.
אין משאבי טבע מיוחדים.
אוכלוסייה שבקושי בגודל של עיר אמריקאית בינונית.
הם מוקפים אויבים.
שנואים באו”ם.
מטרות לטרור.
מגונים על ידי סֵלֶבְּרִיטָאִים.
מוחרמים, מושמצים ומותקפים.
ובכל זאת — הם משגשגים כאילו אין מחר.
בצבא, ברפואה, בביטחון, בטכנולוגיה, בחקלאות, במודיעין, במוסר.
ובעיקר — ברצון בלתי שביר.
הם הופכים מדבר לאדמה חקלאית.
הם מייצרים מים מהאוויר.
הם מיירטים רקטות באוויר.
הם מחלצים בני ערובה מתחת לאף של המשטרים הגרועים בעולם.
הם שורדים מלחמות שהיו אמורות להשמיד אותם — ומנצחים.
בעולם מסתכלים על כל זה — ולא מצליחים להבין.
אז מה עושים אנשים כשהם עדים לעוצמה שהם לא מבינים:
הם מניחים שזו רמאות.
זה בטח בגלל סיוע אמריקאי.
זה בטח בגלל לובי זר.
זה בטח דיכוי.
זה בטח גזל.
זו בטח איזו תחבולה אפילה שהעניקה ליהודים את הכוח הזה.
זה בטח סחיטה.
כי חס וחלילה שזה יהיה משהו אחר.
חס וחלילה שזה יהיה אמיתי.
חס וחלילה שזה יהיה מוצדק.
או גרוע מכך — ייעוד.
העם היהודי היה אמור להיעלם לפני זמן רב מאוד.
כך נגמר הסיפור של מיעוטים גולים, משועבדים ושנואים.
אבל היהודים לא נעלמו.
הם חזרו הביתה, בנו את ארצם מחדש, החיו את שפתם, והחזירו את מתיהם לחיים — בזיכרון, בזהות ובכוח.
זה לא נורמלי.
זה לא פוליטי.
זה תנ”כי.
אין קוד רמאות שיכול להסביר איך קבוצה של אנשים חוזרת למולדתה אחרי 2,000 שנה.
אין מסלול רציונלי מתאי הגזים להשפעה עולמית.
אין תקדים היסטורי להישרדות מול הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה — ועדיין להגיע ביום שני בבוקר לעבודה בתל אביב.
ישראל לא הגיונית.
אלא אם כן אתה מאמין במשהו שמעבר למתמטיקה.
וזה מה שמשגע את העולם.
כי אם ישראל אמיתית,
אם האומה העתיקה, הבלתי סבירה והשנואה הזו עדיין נבחרת, מוגנת ומשגשגת,
אז אולי אלוקים לא מיתוס בכלל.
אולי הוא עדיין חלק מהסיפור.
אולי ההיסטוריה אינה מקרית.
אולי לרוע אין את המילה האחרונה.
אולי היהודים הם לא רק עם, אלא עדות.
וזה מה שבעולם לא מסוגלים לשאת.
כי ברגע שאתה מודה שההישרדות של ישראל היא לא רק מרשימה, אלא אלוקית —
הכול משתנה.
המצפן המוסרי שלך חייב להתכוונן מחדש.
ההנחות שלך על היסטוריה, כוח וצדק קורסות.
אתה מבין שאתה לא צופה בקץ של אימפריה,
אלא בתחילתו של משהו נצחי.
אז בעולם מכחישים, ומשמיצים וזועמים.
כי הרבה יותר קל לקרוא לנס ‘רמאות’, מאשר להתמודד עם האפשרות שאלוקים שומר את הבטחותיו.
והוא שומר עליהן גם עכשיו”.
עד כאן סוף ציטוט המאמר.
דוד המלך כתב בספר תהלים:
” שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, בְּשׁוּב ד’ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.
… אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ד’ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה”.
כאשר אנחנו באמצע תהליך שיבת ציון יש שלב שהגויים מתחילים להכיר את יד ד’ שמנהלת את ההיסטוריה, משגיחה על עם ישראל ומובילה אותנו בתהליך הגאולה.
והדברים שהקראתי הם דוגמה לכך.
ואני קורא מכאן לחבריי מכל קצות הבית, קואליציה, אופוזציה, חילוניים, חרדים ודתיים.
בואו ונתקדם לשלב הבא, בואו ונגיע גם אנחנו ביחד להכרה הזאת, ונאמר בקול גדול את הפסוק שלאחר מכן:
” הִגְדִּיל ד’ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים”.