אות ומופת לשמירה על הזהות היהודית

עוד לפני העלייה המכונה ‘העלייה הראשונה’ היו עליות של יהודים לארץ ישראל במהלך שיבת ציון, כמו למשל עליית החסידים ועליית תלמידי הגר”א ועוד.
מעט לפני מה שמכונה ‘העלייה הראשונה’ החל מה שמכונה עליית ‘אעלה בתמר’, על שם הפסוק משיר השירים ובגלל ש’בתמר’ אלו אותיות השנה תרמ”ב.
כותבי ההיסטוריה במדינת ישראל נתנו משקל לעליות מסוימות מגלויות מסוימות ומסיבות מסוימות, והקטינו את המקום שניתן בין דפי ההיסטוריה לעליות כמו אלו של תלמידי הגר”א ושל יהודי תימן.
יהודי תימן עלו לארץ מתוך זהות יהודית חזקה וברורה, כזו שלא התקלקלה והתעוותה תחת כנפי תקופת ההשכלה והכפירה.
הם היו חדורים באמונתם שבעלייתם הם מממשים את חזון נביאי ישראל בדבר שיבת ציון ומסייעים בתהליך הגאולה של עם ישראל לקראת חידוש ממלכת ישראל העתיקה.
בגלל היחס המנוכר כלפי אלו מהם שעלו לירושלים, הם התגלגלו למגורים במערות ובפחונים באזור כפר השילוח.
בזכות מסירותם הרבה, זכינו להקמת כפר התימנים, שבשנים האחרונות, ואני אומר את זה מתוך היותי שכן קרוב אליהם, הוא מתחדש ומתפתח במשפחות יהודיות רבות והולכות.
לאחר קום המדינה נערך מבצע ‘כנפי נשרים’ על שם הפסוק בספר שמות ‘ואשא אתכם על כנפי נשרים’, שכונה גם מבצע ‘מרבד הקסמים’, ובו עלו עשרות אלפים מיהודי תימן
יהדות תימן שעלתה לארץ הייתה דוגמה ומופת ליהדות שדבקה בתורתה, באמונתה, במסורותיה ובמנהגיה.
חז”ל לימדו אותנו שישראל נגאלו ממצרים בזכות שלא שינו את מלבושם, את לשונם ואת שמותיהם.
תיאור מדויק ליהדות תימן בגלותה ובשיבתה לארץ ישראל.
אבל מה שנעשה ליהודי תימן, ועוד על ידי אחיהם ודווקא בארץ ישראל, הוא לא פחות מטרגדיה ופשע.
בכור ההיתוך של מדינת ישראל הצעירה נעשו ניסיונות, שחלק משמעותי מהם אף הצליח, למחוק ולטשטש את אותן תרבות וזהות כה מפוארות.
את המלבוש המסורתי שינו להם, את המבטא התימני, המדויק משאר המבטאים כפי שכתב מרן הרב קוק זצ”ל, ניסו למחוק, והנורא מכל, במסגרת ‘החינוך האחיד’ בוצע פשוט תהליך העברה על דת וכפייה חילונית.
הילדים הוכנסו למסגרות חינוך מעורבות של בנים ובנות בניגוד למסורת ישראל.
לימודי התורה התמעטו ביותר, ואף הם לא כפי המסורת אצל ה’מורי’.
ילדים שודלו שלא להתפלל.
פאות נגזזו.
חבר הכנסת דוד צבי פנקס ממפלגת המזרחי טען, שהפעילות החינוכית במחנות העולים הייתה לא פחות מ”כפייה מצפונית ואינקוויזיציה נגד דת ישראל”.
ועדת פרומקין שהוקמה כדי לבדוק את הטענות קבעה, שגזיזת הפאות וההפרעה בלימוד התורה היו שיטה ולא מקרה.
תופעות מעין אלו שהתרחשו אז כבר לא מתרחשות ב”ה.
אבל מלחמת התרבות לא פסקה.
גם היום מי שנמצאים בעמדות המפתח, במערכות השלטון בכלל ובמשרד החינוך בפרט, מבקשים להמשיך את מדיניות ‘כור ההיתוך’.
הפעם לא מדובר בכור היתוך לזהות יהודית-חילונית-ציונית, אלא כור היתוך לטשטוש הזהות היהודית הלאומית, כחלק ממערכה שלימה להפיכתה של מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה מנותקת מזהותה היהודית והלאומית.
יהדות תימן מהווה לנו אות ומופת לשמירה על הזהות היהודית, המסורת, המנהגים והתרבות.
העוול הנורא שנעשה לה הוא לנו תמרור אדום בוהק למחויבות שלנו לשמור ולחזק את הזהות היהודית של מדינת ישראל.